דיוקן
דיוקן או פורטרט הוא ציור, צילום או כל ייצוג אמנותי אחר של אדם. דיוקנאות מציגים לרוב את פלג הגוף העליון ובדרך כלל אינם מקושטים מאוד. מטרתם היא להציג את החזות הכללית של האדם, ולעיתים להוסיף לו תובנה אמנותית לגבי אישיותו.
הדיוקן המפורסם ביותר בעולם הוא פרי מכחולו של לאונרדו דה וינצ'י, המכונה ה"מונה ליזה".
כאשר אדם יוצר דיוקן של עצמו, מכונה היצירה דיוקן עצמי. רבות מיצירותיו המפורסמות של רמברנדט הם הדיוקנאות העצמיים שלו.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמנות הדיוקן פרחה בפיסול הרומי, שם דרשו המפוסלים פורטרטים מדויקים, גם אם לא מחמיאים. במאה ה-4 נסוגה חשיבות הדיוקנאות ועלתה מגמה של ייצוג סמלי של מראה האדם. באירופה שבו לצייר דיוקנאות ריאליסטיים בסוף ימי הביניים, בבורגונדי ובצרפת.
הדיוקנאות המוקדמים ביותר המוכרים לנו של אנשים פרטיים, שלא היו מלכים או קיסרים, הם דיוקני לוויות ששרדו באקלים היבש של אזור אל-פיום במצרים ונקראות דיוקנאות המומיות מפיום. אלו הם הציורים היחידים ששרדו מהתקופה הרומית, חוץ מהפרסקאות. דיוקנאות אלה תוארכו לתקופה שבין סוף המאה ה-1 לפנה"ס ועד המאה ה-3.
במאה ה-17 החלו ביצירת דיוקנאות מיניאטוריים ששימשו כאמצעי להיכרות בין אנשים שאינם נמצאים בסמיכות אחד לשני, או כמזכרת קטנה.
דיוקנאות בפוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפוליטיקה משתמשים בדיוקנאות של מנהיגים כדי לסמל את המדינה. במדינות רבות מופיע דיוקן של העומד בראש המדינה במשרדים ממשלתיים. במקומות בהם יש שימוש מוגזם בדיוקנאות המנהיג נוהגים לומר שיש פולחן אישיות.
דיוקנאות מצולמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
צילומי דיוקן היא תעשייה נפוצה בכל העולם. אנשים רבים מבקשים ליצור "פורטרט משפחתי", אותו יוכלו לתלות על הקיר בביתם, במיוחד לציון טקסי מעבר חשובים בחייהם כמו למשל חתונות. דיוקנאות מצולמים קיימים מאז שחר ימי הצילום. באמצע המאה ה-19 החלו לצוץ בערים בתי עסק המתמחים בצילום דיוקנאות, שלעיתים הגיעו עד 500 לוחות צילום ביום. סגנונם של אותם דיוקנאות מוקדמים משקף את היכולת הטכנית של אותה תקופה - זמן חשיפה של 30 שניות וערכי האסתטיקה שהיו נהוגים אז. המצולמים הושבו אל מול רקע אחיד והוארו באור רך שנבע מצווהר בתקרה או כל מקור אור שניתן היה להכניס לחדר בעזרת מראות.
ככל שהתפתחו טכניקות הצילום, בחרו כמה מהצלמים האמיצים במיוחד להצטייד בכישרונם ובמצלמתם, לצאת מהסטודיו שלהם, ולפנות לשדות הקרב, לארצות רחוקות מעבר לים, ולישימון. ה-Daguerreotype Saloon של ויליאם שו (אנ'), ה-Photographic Van של רוג'ר פנטון ועגלת ה-What-is-it? של מת'יו בריידי קבעו את הרף לצילום דיוקנאות וצילומי חוץ באופן כללי.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גיליון המוקדש לנושא "דיוקן", משקפיים 3, פברואר 1988
- West, Shearer, Portraiture (Oxford History of Art), Oxford University Press, 1st Edition, 2004. ISBN 978-0192842589
- Jennifer Van Horn, Portraits of Resistance: Activating Art During Slavery, Yale University Press; 1st Edition, 2022. ISBN 978-0300257632
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבה על בחירת עדשות לצילומי פורטרט.
- אבשלום זמר, מסכה ודיוקן במצרים בתקופה הרומית, המוזיאון הימי הלאומי בחיפה
- בלשי הדיוקנאות - מבוא לניתוח דיוקנאות, לימודי ומשעשע (אנגלית)
- דיוקנאות משפחתו של דייגו גולדברג - משפחה שמצטלמת מדי שנה ב-17 ביוני ומנציחה רגע בזמן (אנגלית)
- דיוקן עצמי של ג'ין איווי - "מה שאמנים מוצאים כשהם מביטים במראה" (אנגלית)
- גלריית הדיוקנאות הלאומית של הסמיתסוניאן - אוסף עשיר של דיוקנאות אמריקאים מפורסמים (אנגלית)
