וזוב
 | |
| לוע הווזוב | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש פעיל |
| גובה | 1,281 מטר |
| מדינה |
איטליה  |
| מיקום | איטליה |
| רכס הרים |
האנטי-אפנינים הקמפניים |
| מספר הר געש | =0101-02[1] |
| התפרצות אחרונה | 1944 |
| מסלול ההעפלה הקל | רגלית |
| קואורדינטות | 40°49′14″N 14°25′47″E / 40.82056°N 14.42972°E |
  | |
הר וֵזוּב (באיטלקית: Monte Vesuvio) הוא הר געש ממזרח לנאפולי הצופה על מפרץ נאפולי, אחד משלושת הרי הגעש הפעילים באיטליה, ומהאלימים ביותר על פני כדור הארץ.
התפרצות הווזוב בשנת 79 לספירה החריבה את הערים הרומיות פומפיי והרקולנאום. הייתה זו ההתפרצות המתועדת הראשונה בהיסטוריה. מאז התפרץ הווזוב פעמים רבות ונחשב לאחד מהרי הגעש המסוכנים בעולם עקב צפיפות האוכלוסין הגבוהה סביבו. במקרה של התפרצות נמצאים כשלושה מיליון איש בטווח הסכנה.[2]
מבנה ההר
[עריכת קוד מקור | עריכה]וזוב הוא הר געש שכבתי המאופיין בפסגה תלולה ובהתפרצויות אלימות. להר היסטוריה ארוכת שנים – הסלע העתיק ביותר שנדגם ממנו הוא בן כשלוש מאות אלף שנים והיה כנראה חלק מהר געש קדום יותר בשם סומה (Monte Somma). התרוקנות תא המאגמה של סומה גרמה לקריסה של תקרת התא במהלך התפרצות געשית שהתרחשה לפני כ-18,300 שנים.[3] במרכז הקלדרה שנוצרה נותר החרוט הגעשי של וזוב. שרידי סומה, ביחד עם וזוב, מרכיבים את המתחם הגעשי סומה-וזוב (Somma-Vesuvio). שוליו התלולים של לוע סומה הקיפו את חרוט וזוב עד להתפרצות הגדולה בשנת 79, שהרסה חלק משולי הקלדרה. כיום מוקף וזוב בשולי סומה רק מצפון וממזרח. קוטרו של הר הגעש הוא 5 ק"מ.
מבנה ההר ממשיך להשתנות מהתפרצות להתפרצות. נכון להיום (2008) גובה החרוט המרכזי הוא 1,281 מטרים, שולי סומה מגיעים לגובה 1,149 מטרים, כאשר ביניהם לבין החרוט הגעשי מפריד עמק אטריו-די-קאבאליו, 5 ק"מ אורכו.
התפרצויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הר וזוב הוא אחד מהרי הגעש הפעילים והאלימים ביותר על פני כדור הארץ. מתוך חמש ההתפרצויות הגדולות ביותר באירופה בעשרת אלפים השנים האחרונות, שלוש היו של הווזוב – בסביבות השנים 5960 ו-3580 לפנה"ס.[4] וההתפרצות המפורסמת של שנת 79 לספירה שהחריבה את פומפיי. מאז התפרץ ההר עוד כ-36 פעמים.
בשנת 203 תועדה התפרצות על ידי ההיסטוריון דיו קסיוס. בשנת 472 התרחשה התפרצות עזה שגרמה לאפר שנפלט מההר להגיע עד קונסטנטינופול שבבלקן, ועוד חמש התפרצויות תועדו עד לשנת 1036. בסוף המאה ה-13 נכנס ההר לתקופה רדומה, אולם מחזור פעילות חדש החל בשנת 1631 בהתפרצות ענק שגבתה את חייהם של כ-3,500 איש. מאז ועד היום נרשמו עוד 22 התפרצויות, אחת קטלנית במיוחד באפריל 1906[5] בה נהרגו 100 בני אדם, והאחרונה בשנת 1944 בזמן מלחמת העולם השנייה במהלכה נהרסו שלושה כפרים.
ההתפרצות בשנת 79
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערך מורחב – התפרצות הר הגעש וזוב, אוגוסט 79
התפרצות וזוב בשנת 79 לספירה הייתה ההתפרצות הראשונה בהיסטוריה שתועדה לפרטיה. פליניוס הצעיר שהיה עד לאירוע (ממרחק של כ-30 ק"מ מההר) תיעד את מאורעות אותו היום, 24 באוגוסט. הוא רשם ותיאר את רעידות האדמה שקדמו להתפרצות, את עמוד העשן שהיתמר מלוע ההר (שהגיע לגובה של 33 ק"מ), את השפעת ההתפרצות על האנשים ואת הזרמים הפירוקלסטיים שגרמה ההתפוצצות וגלי הצונמי שהתלוו אליה.
בהתפרצות זו, שנמשכה כ-19 שעות, נפלטו מההר כארבעה ק"מ רבועים של אפר געשי שנשר על הערים פומפיי והרקולניאום. הרקולניאום נקברה תחת כ-20 מטרים של חומרים געשיים שנגרמו על ידי ארבעה זרמים פירוקלסטיים תוך 24 שעות. כ-5,000 איש התגוררו בה לפני ההתפרצות. היא התגלתה ב-1710 בדרך מקרה. פומפיי ותושביה נקברו תחת שכבה של אפר געשי בעובי ארבעה מטרים, מקומה נשכח והיא התגלתה במקרה בשנת 1748. מאז נחפרה העיר ביסודיות על ידי ארכאולוגים שחשפו את בתיה, מבני הציבור שבה וגם שלדי בני אדם ובעלי חיים ברגעיהם האחרונים ממש. בסך הכול נהרגו בהתפרצות קטלנית זו 3,360 איש.
ההר כיום והיערכות לעתיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז ההתפרצות בשנת 1944, הר הווזוב שקט. יחסית לתקופות שקט קודמות, אשר נעו בין שנה וחצי לשבע וחצי שנים, זו נחשבת לארוכה מזה 500 שנה. עם זאת, מלמדים נתוני ההתפרצויות לאורך ההיסטוריה כי ככל שמתארכת תקופת השקט לפני התפרצות, כך גדלה עוצמתה וסכנתה. נראה כי קודם להתפרצות האדירה שהחריבה את פומפיי, היה ההר רדום אלפי שנים, לכן התרחיש הגרוע ביותר שצופים בהתפרצות עתידית קרובה יהיה דומה יותר להתפרצות בשנת 1631. בהתפרצות שכזו, שטח ברדיוס 7 ק"מ מלוע ההר יימחה לחלוטין תוך 15 דקות בזרם פירוקלסטי, שטח של 100 קמ"ר יהיה חשוף לפגעי אפר געשי, וחיי כ-3 מיליון בני אדם יהיו בסכנה.
בעזרת מחקרים על התפרצויות ההר בעבר והשפעותיהן, מפתחים וולקנולוגים כלים לפענוח נתונים מהשטח לכדי אזהרות מוקדמות דיין להיערכות מתאימה לפני התפרצות עתידית. מכון תצפית מיוחד בנאפולי – "אוסרבטוריו וזוביו" – צופה על ההר ובוחן ללא הרף תנודות קרקע ושינויים בהרכב הכימי של הגזים הנפלטים באזור ההר העשויים להעיד על התקרבות המאגמה אל פני השטח לקראת התפרצות. נכון לשנת 2001 לא נצפתה מאגמה בטווח 10 ק"מ תחת פני שטח ההר. שיטות חיזוי אלה מאפשרות זמן התרעה ארוך דיו לפינוי אוכלוסייה. לפי הערכות ניתן יהיה לדעת על התפרצות קרובה כשבועיים לפני שתתחולל, ואז יפונו מסביבות ההר כשש מאות אלף איש. במקביל, נעשים מאמצים לדילול האוכלוסייה באזור המסוכן ביותר.
האזור סביב להר הוכרז כשמורת טבע ב-5 ביוני 1995. ב-1997 נכלל ההר (המהווה את לב ליבו של "הפארק הלאומי וזוב"), ביחד עם "מיליו ד'אורו" (Miglio d’Oro), ב"רשת העולמית של שמורות ביוספריות" (World Network of Biosphere Reserves) תחת "תוכנית האדם והביוספרה" (MAB) של אונסק"ו. הפסגה פתוחה למבקרים ונסללו אליה שבילי גישה לנוחיות התיירים. הטיפוס לפסגה בטוח – אין כיום (2017) סימנים לפעילות בהר וזוב.
על מדרונות הווזוב כרמים רבים, בשל פוריות אדמת האזור. יין נאפוליטני מפורסם, המיוצר מענבים הגדלים באזור זה, נקרא "לקרימה כריסטי", לפי אגדה נוצרית, הגורסת כי ישו השקה בדמעותיו את מדרונות הווזוב ותרם בכך לפוריות האדמות.
מראה הווזוב מנאפולי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר המכון "אוסרבטוריו וזוביו"
- תמונות ומידע נוסף על ההר
- עוד על היערכות לקראת התפרצות עתידית
התפרצות הר הגעש וזוב, 1929, ארכיון הסרטונים של AP
- וזוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
וזוב (איטליה), דף שער בספרייה הלאומית
