T-70
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
דגם רכב קרבי  |
| מדינה מייצרת |
 ברית המועצות |
| יצרן |
קירוב |
| שנת ייצור | 1942 |
| תקופת השימוש |
1942–1948 (כ־6 שנים) |
| דגם קודם | T-60 |
| דגם עוקב | T-80 |
| מערכה מרכזית | מלחמת העולם השנייה |
| יחידות שיוצרו |
8,226 |
| מידע טכני | |
| אורך | 4.29 מטר |
| רוחב | 2.32 מטר |
| גובה | 2.04 מטר |
| משקל | 9.2 טון |
| מהירות | 45 קמ"ש על כביש |
| טווח פעולה | 360 ק"מ |
| מנוע | שני מנועי גא"ז-202 70 כ"ס |
| שריון | 60-10 מ"מ |
| צוות | 2 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | תותח 45 מ"מ מודל 1938 |
| חימוש משני | מקלע DP בקוטר 7.62 מ"מ |
| הערות | הנתונים מתייחסים לדגם הבסיסי של ה-T-70. |
  | |
T-70 הוא טנק קל מתוצרת ברית המועצות שיוצר והשתתף במספרים גדולים במלחמת העולם השנייה. הוא נועד להיות התחליף של הטנק הקל ה-T-60. ה-T-80, הטנק הקל האחרון שפותח במהלך המלחמה, היה גרסה משודרגת יותר של ה-T-70 שיוצר במספרים קטנים, וסימן את דעיכתו של הטנק הקל.
פיתוח ועיצוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]הניסיון בקרבות עם גרמניה ב-1941 הוכיח כי הטנקים הקלים אינם מתאימים לקרבות שריון, וכי ההעדפה היא לטנקים עם שריון עבה יותר ובעלי כוח אש. למרות זאת, הצבא האדום המשיך בייצור קדחני של טנקים קלים מאחר שאלה היו זולים וקלים לייצור, ואפשרי היה לייצרם במפעלים קטנים שלא יכלו לייצר את ה-T-34 או את ה-KV-1. לאחר כניסתו לשירות של הטנק הקל T-60 במהלך שנת 1941, החל צוות המפתחים של מפעל גא"ז בניז'ני נובגורוד בראשותו של ניקולס אסטרוב לפתח גרסה משודרגת של ה-T-60, שתהיה בעל שריון עבה יותר שיספק הגנה מפני תותחי 37 מ"מ, תותח 45 מ"מ שיתן לצוות הטנק סיכוי להילחם בטנקי אויב, וניידות טובה יותר.
השלדה של ה-T-70, כמו זאת של ה-T-60 נבנתה בפשטות כדי להקל על הייצור. שני מנועי גא"ז-202 בעלי 70 כ"ס כל אחד, כאלה ששימשו משאיות, הניעו את הטנק. הצריח הותקן בצד שמאל. לאחר מספר שיפורים בתכנון הראשוני, אושר ה-T-70 לשירות במרץ 1942. ייצורו נמשך עד אוקטובר 1943, עד אז נבנו כ-8,226 יחידות[1].
בשנים הראשונות של המלחמה בחזית הסובייטית, 1941-1943, היוו הטנקים הקלים חלק ניכר מכלי הרכב המשוריינים שעמדו לרשות הצבא האדום. לדוגמה, בקרב פרוחורובקה (12.7.1943), אחד מקרבות השריון הגדולים בהיסטוריה, בו השתתפו 429 טנקים גרמנים ו-870 טנקים סובייטים, נטלו חלק כ-261 טנקים קלים מדגם T-60 ו-T-70. בשלבים המאוחרים יותר של המלחמה, ה-T-70 וה-T-60 הוצאו בהדרגה מהשירות בקו החזית ושימשו בעיקר לצורך אבטחת שיירות, לסיור, לאימונים ולהגנה על מפקדות שדה[2].
T-80
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1942, צוות הפיתוח של אסטרוב החל לפתח גרסה חדשה ל-T-70 עם צריח גדול יותר המונע בצורה חשמלית, שיכיל 2 אנשי צוות בתוכו, המפקד והתותחן, ובכך יגדל מספר אנשי הצוות בטנק לשלושה. הטנק החדש, שנקרא T-80, היה זהה ל-T-70 מלבד הצריח, מתלים מחוזקים וזחלים רחבים יותר. ה-T-80 הוכנס לייצור ב-1943, ולמרות שהעיצוב שלו היה די טוב, הוא עדיין לא השתווה לטנקים הגרמניים מבחינת מיגון וכוח אש. גם את תפקיד הסיור והסיוע לחי"ר מילאו בהצלחה ה-T-34 וטנקי השאל-החכר בריטים כמו הולנטיין. זאת ועוד, כניסתו לשירות של התותח המתנייע ה-SU-76 שנבנה על בסיס השלדה של ה-T-70, אך היה בעל כוח אש גדול בהרבה, היה עדיף לייצור מאשר טנקים קלים. בסופו של דבר רק כ-120 T-80 יוצרו. ה-T-80 היה לטנק הקל האחרון שפותח בברית המועצות למשך שארית המלחמה.
דעיכתו של הטנק הקל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הניסיון שצבר הצבא האדום במלחמה הוביל לדעיכה בייצור טנקים קלים, אולם ייצורם נשאר גבוה בין השנים 1942-1941, משלוש סיבות. הראשונה, הצורך להחליף את האבדות הקטסטרופליות שספג הצבא האדום בחודשים הראשונים של מבצע ברברוסה (כ-20 אלף טנקים אבדו עד סוף 1941) אילץ את הסובייטים להמשיך לייצר דגמי טנקים קיימים - למרות כל חולשותיהם - במקביל לייצור דגמים חדשים ומתקדמים יותר של טנקים. הסיבה השנייה היא שטנקים קלים היו זולים ופשוטים לייצור המוני. הסיבה השלישית היא, שמאחר והם לא דרשו מנועים חזקים ופלדה שהייתה נדירה, היה אפשרי לייצרם במספרים גדולים במפעלים קטנים ופשוטים. לזה נודעה חשיבות עליונה, מאחר שבין השנים 1942-1941 פונו המפעלים הסובייטים הגדולים שייצרו את ה-KV וה-T-34 מזרחה, כדי למנוע מהם ליפול בידי הגרמנים המתקדמים. ברגע שהושלמה העתקתם של המפעלים ב-1942, צומצם ייצור הטנקים הקלים לטובת ייצור טנקים בעלי שריון ותותח עדיפים, עד אשר נפסק לחלוטין בשלהי 1943[3].
רק"ם מבוסס על ה-T-70
[עריכת קוד מקור | עריכה]- SU-76 - תותח מתנייע שנבנה על שלדת ה-T-70. צויד בתותח 76 מ"מ.
- T-90 נ"מ - צריח חדש עם צמד מקלעי DShK בקוטר 12.7 מ"מ הותקן על השלדה של ה-T-70, והכלי החדש נקרא T-90. הפרויקט בוטל ב-1943 לטובת ה-ZSU-37 שהיה בעל תותחי 37 מ"מ.
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Bean, Tim; Fowler, Will. Russian Tanks of World War II: Stalin's Armoured Might. Ian Allan Publishing
- Zloga, Steven J. Soviet Tanks and Combat Vehicles of World War Two. Weidenfeld & Nicholson military (1984)
- Bishop, Chris. The Encyclopedia of Weapons of World War 2: The Comprehensive Guide to over 1,500 Weapons System, Including Tanks, Small Arms, Warplanes, Artillery, Ships, and Submarines. Orbis Publishing, 1998.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| רק"מ סובייטי במלחמת העולם השנייה | ||
|---|---|---|
| טנקים קלים | T-50 • T-60 • T-70 • T-80 | |
| טנקים מהירים | BT-8 • BT-7 • BT-5 | |
| טנקים אמפיביים | T-37 • T-38 • T-40 | |
| טנקים קטנים | T-27 | |
| טנקים בינוניים | T-28 • T-34 • T-34/85 • T-44 | |
| טנקים כבדים | T-35 • KV-1 • KV-2 • IS-2 • IS-3 | |
| תותחים מתנייעים | ZiS-30 • SU-5 • SU-76 • SU-85 • SU-100 • SU-122 • SU-152 • ISU-122 • ISU-152 | |
| נ"מ משוריין | T-60Z • T-70Z • T-90 • ZSU-37 | |
| טרקטורים משוריינים | T-26T • קומסומוליץ | |
| רק"מ מאולתר | חרקוב • IZ • NI | |
| רק"מ ניסיוני | PPG • SU-100Y • SU-100Y • טנק מעופף A-40 | |
| מכוניות משוריינות | D-8 • D-12 • D-13 • FAI • BA-10 • BA-11 • BA-20 • BA-21 • BA-3 • BA-6 • BA-27 • BA-64 • BA-I • LB-62 • LB-23 | |
| רכבים משוריינים אמפיביים | PB-4 • PB-7 • BAD-2 | |
| זחל"מים משוריינים | BA-30 | |
| מזחלות שלג ממונעות עם מדחף | ANT-IV • NKL-16 • NKL-26 • RF-8 • ASD-400 | |