ת"ס אליוט

תומאס סטרנס אליוט
Thomas Stearns Eliot
לידה	26 בספטמבר 1888; סנט לואיס, מיזורי, ארצות הברית
פטירה	4 בינואר 1965 (בגיל 76); לונדון, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Thomas Stearns Eliot
מדינה	ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	מזרח קוקר (אנ')
מקום מגורים	Ash Street, סנט לואיס, מיזורי
מקום לימודים	סורבון, אקדמיית מילטון, הרווארד קולג', מרטון קולג', אוניברסיטת הרווארד, Eliot House
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	שירה, ביקורת ספרות
זרם ספרותי	ספרות מודרניסטית
יצירות בולטות	ארץ הישימון, ארבעה קוורטטים
תקופת הפעילות	מ-1915
הושפע מ	דנטה אליגיירי, שארל בודלר, ויליאם שייקספיר, ויליאם בטלר ייטס, אוולין אנדרהיל, ריצ'רד קרשו, שארל מוראס, ג'ון מילטון, צ'ארלס דיקנס, ג'וזף קונרד, הומרוס, סטפאן מלארמה, וולט ויטמן, עמנואל קאנט, ז'ול לפורג, פול ואלרי, ג'יימס ג'ורג' פרייזר, ורגיליוס, אלפרד טניסון, Kyriakos Charalambides, ג'ון דאן, פרנסיס הרברט ברדלי, ג'ון ראסקין, ג. ק. צ'סטרטון, סמואל ג'ונסון, עזרא פאונד, רוברט בראונינג, מת'יו ארנולד, פרנסיס סקוט פיצג'רלד
בן או בת זוג	ויויאן איי-ווד אליוט (1915–1947); ואלרי אליוט (10 בינואר 1957–4 בינואר 1965) ;
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1948); פרס לורנס אוליבייה למחזמר החדש הטוב ביותר (1981); פרס טוני לסיפור הטוב ביותר למחזמר (1983); מדליית אמרסון-תורו (1959); פרס טוני למוזיקה המקורית הטובה ביותר (1983); דוקטור לשם כבוד מאת אוניברסיטת פריז (1951); אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה (1948); מדליית החירות הנשיאותית (1964); מסדר ההצטיינות; קצין בלגיון הכבוד; מפקד מסדר האמנויות והספרות ;
חתימה

תומאס סטרנס אליוט (באנגלית: Thomas Stearns Eliot;‏ 26 בספטמבר 1888 – 4 בינואר 1965), המוכר גם כטִי אֵס אליוט (או "ת.ס. אליוט"), היה משורר, מחזאי ומבקר ספרות אנגלי-אמריקאי. את עיקר פרסומו רכש בממלכה המאוחדת, ונחשב לממשיכה ומחדשה של המסורת האירופאית בשירה ובאמנות בכלל.

חייו

אליוט נולד למשפחה אמידה בסנט לואיס שבמיזורי (ממדינות המערב התיכון בארצות הברית). הוא התיישב בבריטניה בשנת 1914, בהיותו בן 26. בשנת 1927 אימץ אזרחות בריטית תוך ויתור על זו האמריקאית. באותה שנה המיר אליוט גם את דתו היוניטריאנית בזו האנגליקנית ("אנגלו-קתולית" לפי ניסוחו).

עזרא פאונד, שהיה כתב חוץ של המגזין "Poetry" למשך שש שנים, שכנע את המייסדת והמו"לית של המגזין, הרייט מונרו, לפרסם את יצירותיו הראשונות של ת"ס אליוט. בשנת 1948, הוענק לת"ס אליוט פרס נובל לספרות.

מאפייני שירתו

שיריו של אליוט נחשבו כקשים לקריאה ולפיצוח, עקב שפע המטפורות הדקות, ההפניות והרמזים לספרות הקלאסית הרחבה, שאותן כתב אליוט מתוך הנחה שהקורא המשכיל יזהה את המובאות ואת משמעויותיהן. הוא השתמש בשירתו ביסודות צעקניים והמוניים לצד נושאים שיריים מסורתיים מן המסורת האירופית, היהודית-נוצרית או ההודית, במעברים בין שיחת חולין בנלית לרטוריקה מקיפה, בהפסקות ברצף הסיפורים על ידי גיחות פתאומיות אל העבר כמו בטכניקות קולנועיות.

במקביל לפעילותו כמשורר ועורך בכיר (הוצאת פייבר את פייבר) העלה אליוט כמה מחזות חדשניים בתיאטרון האנגלי - כגון "רצח בקתדרלה", "האיחוד המשפחתי", מסיבת הקוקטייל" ועוד.

חידושים ביקורתיים

אליוט אחראי ליישום המונח שטבע בשנת 1919 - "קורלטיב אובייקטיבי" (Objective Correlative) בניתוחו את "המלט" לשייקספיר. דרך שימושו במונח זה הגדיר אליוט מערך של חפצים, אירועים ומצבים שמתחברים על-מנת ליצור רגש מסוים אצל הקורא. במאמרו זה, שנקרא "המלט ובעיותיו"^[1] מגדיר אליוט את המחזה המפורסם כ"כישלון ספרותי".

שאלת יחסו ליהודים

ב-1934 הצהיר אליוט שנוכחות מספר גדול של יהודים "חופשיים במחשבתם" (לא-אורתודוקסים) היא גורם המערער ומסכן את האחדות החברתית והתרבותית בבריטניה ובארצות אחרות, וקרא לארגן הגירה שלהם. ב-1952 הסביר לישעיה ברלין שלא התכוון מעולם לקרוא לאלימות או לגירוש כפוי, אך התעקש על צדקתו. לדברי אליוט, בעוד שבעבר יכלו יהודים להיטמע על ידי התנצרות, העידן המודרני הפך את המרת הדת למעשה חסר משמעות, וגזר על יהודים כאלו לחיות כמיעוט מנוכר בחברה שנותרה נוצרית במובן העמוק, ללא יכולת להיקלט, ועשה אותם מועדים לדעות רדיקליות כמו קומוניזם. לדעת אליוט, נותרו ליהודים רק שתי אפשרויות בנות-קיימא: להיצמד למסורתם (הוא הצהיר כי איננו מתנגד בשום אופן לקהילות יהודיות דתיות במערב) או להגר.

גם סוגיית היחס ליהודים ביצירתו של אליוט מעוררת פולמוס עז. כך למשל הם פני הדברים בנוגע לשיר שכתב ב-1919, בעת בה פרחה האנטישמיות באירופה, ואשר נקרא אז "בליישטיין עם סיגר" (לאחר מכן שינה אליוט את שמו של השיר ל"בֶּרְבַּנְק עם הבֶּדֶקֶר"). בשיר זה תיאר אליוט אדם בשם בליישטיין - שם יהודי - בתיאורים חריפים המעוררים סלידה מהדמות. עם זאת כיום רווחת יותר במחקר הספרות הגישה שאינה מייחסת אנטישמיות לאליוט, בפרט על ידי הבלטת הפן הסאטירי ביצירתו, וטענה שאין זו אלא ביקורת על העם היהודי כשם שקיימת ביצירתו גם ביקורת על העם האירי ועל אחרים; היו גם שטענו שהשם 'בליישטיין', שמו של אותו אדם המתואר בצורה כה מסלידה, אינו יהודי במובהק. אמנם, על גישה זו נמתחה ביקורת, שכן גם בשירים אחרים נמצאים אצלו אזכורים אנטישמיים מפורשים, המזכירים את היהודים, וכי ההבדל בין סאטירה לבין אנטישמיות הוא בולט לעין^[2] כך, למשל, מתאר אליוט בשיר Gerontion, אחד משיריו הנודעים, את בעל הבית היהודי:

בֵּיתִי הוּא בַּיִת מָט לִפֹּל
וְהַיְּהוּדִי גּוֹהֵר-רוֹבֵץ עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, בַּעַל-הַבַּיִת
שׁוֹרֵץ בְּאֵיזֶה בֵּית-מַרְזֵחַ בְּאַנְטְוֶרְפֶּן,
מִתְפּוֹרֵר בִּבְרִיסֶל, נִקְלָף וּמְטֻלָּא בְּלוֹנְדוֹן.^[2]

וכך כותב מבקר הספרות גדעון סתר ("נתיב", ספטמבר 2002) על שיר זה:

מערכת הסמלים בשיר מעלה את היהודי (ושמא נֹאמר, מורידה) הרחק מעבר לעוד תיאור אנטישמי ונדוש של בעל-בית רודף בצע הסוחט את דייריו חסרי-האונים ומסרב לשפץ את בתיו המטים לנפול. המשמעות היא אוניברסלית. המשפט הטעון "ביתי הוא בית מט לִפֹּל" (My house is a decayed house) חורג מעבר למשמעות המיידית, ומקבל בשיר זה, הנושא מסר אוניברסלי ומתיימר להיות תיאור לציוויליזציה מתפוררת, משמעות הדומה למושג הטעון בעברית "חורבן הבית". הנה כי-כן, היהודי, הדמות האנושית האחת והיחידה המופיעה בשיר לצד כוחות הטבע, גזרת גורל, שטן, עכביש, רשע ושאר מזיקים, מקבל מימד דמוני של אנטיכריסט, כיאה לשירתו הספוגה רליגיוזיות של אליוט

על כן, גורס סתר, שהמוטיב האנטישמי בשירתו של אליוט אינו ניתן לערעור. הוא קושר זאת בסביבה התרבותית באותם זמנים, שעודדה אנטישמיות, ואף בהשפעה אפשרית של "מיטיבו ומדריכו הרוחני", עזרא פאונד.^[2]

ספרי שירה ופואמות

The Love Song of J Alfred Prufrock, 1915 ("שיר האהבה של ג' אלפרד פרופרוק").
- המשורר הישראלי דוד אבידן התכתב עם היצירה בשירו "בעניין אהבתו האומללה של ג' אלפרד פרופרוק".
The Waste Land, 1922 (תורגם, בין השאר, תחת השמות "ארץ הישימון" ו"ארץ השממה").
The Hollow Men, 1925 ("האנשים החלולים").
Old Possum's Book of Practical Cats, 1939 ("ספרו של פוסום הזקן על חתולים שימושיים") - ספר שירה לילדים ששימש בסיס למחזמר הנודע "קאטס" (Cats) של אנדרו לויד ובר.
Four Quartets, 1943 ("ארבעה קוורטטים").

מחזות

1925 Sweeney Agonistes - סוויני אגוניסטס
1934 The rock - הסלע
Murder in the Cathedral 1935 - רצח בקתדרלה
1939 The Family Reunion
1949 The Cocktail Party - מסיבת הקוקטייל
1953 The Confidential Clerk
1958 The Elder Statesman

יצירותיו שתורגמו לעברית

ארבעה קוורטטים, תרגום והערות: אסתר כספי, סוף דבר: שמעון זנדבנק, המעורר, תל אביב, 1999
ארבעה קוורטטים, תרגום: מאיה בז'רנו, קשב, תל אביב, 2008
"פרלודים", תרגום: נוית בראל. בתוך: כתב העת "עמדה" גיליון 16. 2007
ארץ השממה, תרגום: נח שטרן, ספר, תל אביב, 1940^[3]
ארץ הישימון, תרגום: מנחם בראון, קלנת ברוקס: "ארץ הישימון" - ניתוח, אל"ף, תל אביב, 1967^[4]
משירי ט.ס. אליוט, תרגום: דליה גלבר, מבוא: ריצ’ארד שרוין, עקד, תל אביב, 1981
ספרו של פוסום הזקן על חתולים שימושיים, תרגום: יהודית קופנהגן, הקיבוץ המאוחד, 1986^[5]
על השירה, זמורה ביתן, תל אביב, 1976
רצח בקתדרלה, תרגום: יהודה ויזן, אורית גת, הוצאת עכשיו, תל אביב, 2009
סוויני אגוניסטס, תרגום: יהודה ויזן, הוצאת עכשיו, תל אביב, 2009
כל שירי ת.ס. אליוט, תרגום: אורי ברנשטיין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010
אֲנָשִׁים חֲלוּלִים, תרגום: אברהם רמון (1942), באתר הארץ, 17 בפברואר 2021
ת.ס אליוט (עברית: יהודה ויזן), ‏המלט ובעיותיו, דחק א', יוני 2011, עמ' 335–341.
אילדרופ ואפלפלקס (סיפור קצר), מאנגלית: אביעד שטיר, בתוך דחק, כרך י"ג, 2021.
ת.ס אליוט (מאנגלית: ערן הדס), ‏השיעור של בודלר, דחק ג', מרץ 2013, עמ' 195–196.
סוויני אגוניסטס, הטקסט המלא בשני חלקים בנ.ר.ג בתרגום יהודה ויזן
הִיסְטֶרְיָה, בתוך הליקון (תרגמו אירית סלע וזהר איתן)
שיר לשמעון, בתוך הליקון בתרגום דוד ויינפלד
שיר האהבה של ג'יי אלפרד פרופרוק
- שיר האהבה של ג'יי. אלפרד פרופרוק בתרגום אלי אליהו
- שיר האהבה של ג'יי אלפרד פרופרוק בתרגום עופרה עופר
רונן סוניס, קו המשווה | מיהו היצור האנושי ששר את שיר האהבה הזה?, באתר הארץ, 4 בינואר 2023
רצח בקתדרלה, בתרגום יהודה ויזן, אורית גת בתוך הבלוג של אלי אשד באתר "רשימות"
ברנט נורטון, הפרק הראשון מתוך הקוורטט הראשון ב'ארבעה קוורטטים', בתרגום ה. בנימין ובתרגום אוֹרי ברנשטיין, באתר הספריה החדשה
ת.ס. אליוט, אילו שדיים יש לבחורה הגבוהה, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2016
אֲנַחְנוּ הָאֲנָשִׁים הַחֲלוּלִים, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 20 באפריל 2017
רונן סוניס, קו המשווה | הכנסייה זוללת גם מתוך שנתה, תודה לאל, באתר הארץ, 17 במאי 2023

פרסים ועיטורים

1948 מסדר ההצטיינות, הממלכה המאוחדת
1948 פרס נובל לספרות
1951 אות לגיון הכבוד, צרפת
1954 פרס גתה של ההאנזה
1959 מדליית אמרסון
1959 הפרס על-שם תורו
1964 מדליית החירות הנשיאותית, ארצות הברית

לקריאה נוספת

ת.ס. אליוט והשירה העברית, מאמר מאת שמעון זנדבנק, נדפס ב"סימן קריאה", 5, 1976
זמן הווה וזמן עבר, מאמר מאת גל אורן, מוסף שבת, מקור ראשון, עמ' 20–21, 4 בפברואר 2011
דבר לא יחזור (פתיחת השירה "יום רביעי של האפר" - מקור ושישה תרגומים), ליקט ערך והקדים: גל אורן, מוסף שבת, מקור ראשון, עמ' 11, 4 בפברואר 2011
פתיחת 'ארבעה קוורטטים', מקור וחמישה תרגומים, ליקט ערך והקדים: גל אורן, עיתון 77, גיליון 351, דצמבר 2010 - ינואר 2011.
גל אורן, בריחה מן האישיות (בין ת.ס. אליוט לח.נ. ביאליק), עתון 77, גיליון 353, מאי 2011
גל אורן, שברים במראה: שבר ומשבר בספרות האירופית המודרנית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014 (״ת.ס. אליוט - מסורת: זמן הווה וזמן עבר״, עמודים 26–36).
Harold Bloom - The Waste Land, Chelsea House, Infobase Publishing 2007,
Michael Grant T.S. Eliot:The Critical Heritage vol. 1 Routledge, London and NY, 2006,

קישורים חיצוניים

ת"ס אליוט, ברשת החברתית Goodreads
ת"ס אליוט, באתר פרס נובל (באנגלית)
איתי אהרה, אליוט: האנשים החלולים
כתבי ת"ס אליוט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
מידע על ת"ס אליוט בקטלוג הספרייה הלאומית
על כל שירי ת.ס. אליוט בתרגום אורי ברנשטיין וכן ב'דחק' כתב עת לספרות טובה, כרך א', עמ' 388, 2011
מרדכי גלדמן, ספר הקודש המודרניסטי, באתר הארץ, 16 במרץ 2008
אלי הירש, על "כל שירי ת.ס. אליוט", ידיעות אחרונות, 17 בדצמבר 2010
ניסים קלדרון, שירת קודש, שירת חול, באתר ynet, 9 בינואר 2011
אלי אליהו, ביקור בארץ השממה של ת"ס אליוט, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2010
Young Eliot from St-Louis to the Waste land

סקירת ספרו של רוברט קרופורד, מאת Sarah Chruchwell בעיתון The Guardian 11 בפברואר 2015

כתבת הספד ב"ניו יורק טיימס - 5 בינואר 1965
נוית בראל, הפתיחה ל"גרונטיון", שיר מאת ת"ס אליוט, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2018
רשימת תרגומים לשירים של ת"ס אליוט באינדקס "פואטרנס" לתרגומי שירה
ת"ס אליוט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ת"ס אליוט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ת. ס. אליוט (1888–1965), (תומס סטרנס), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ ת.ס. אליוט, המלט ובעיותיו באתר Bartleby (באנגלית)
^ ¹ ² ³ גדעון סתר, ‏אנטישמיות מפויטת, נתיב 87-88, ספטמבר 2002
^ עמנואל בן גריון, עם קריאה ראשונה, דבר, 26 באוגוסט 1940
^ משה דור, "ארץ הישימון" - תרגום חדש, מעריב, 1 בספטמבר 1967
^ רונן סוניס, איך לקרוא לחתול בעברית, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2023

[1] ת.ס. אליוט, המלט ובעיותיו באתר Bartleby (באנגלית)

[G.Seter-2] ¹ ² ³ גדעון סתר, ‏אנטישמיות מפויטת, נתיב 87-88, ספטמבר 2002

[3] עמנואל בן גריון, עם קריאה ראשונה, דבר, 26 באוגוסט 1940

[4] משה דור, "ארץ הישימון" - תרגום חדש, מעריב, 1 בספטמבר 1967

[5] רונן סוניס, איך לקרוא לחתול בעברית, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2023

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024)

	יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
	הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: תומאס סטרנס אליוט
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ת"ס אליוט