לדלג לתוכן

שטירל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןשטירל
שטירל
מצב שימור
מצב שימור: בסכנת הכחדהנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
מצב שימור: בסכנת הכחדה
סכנת הכחדה (EN)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: מקריני סנפיר
מחלקה: מקריני סנפיר
סדרה: חדקנאים
תת־סדרה: Acipenseroidei
משפחה: חדקניים
סוג: חדקן
מין: שטירל
שם מדעי
Acipenser ruthenus
לינאוס, 1758
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שטירל (שם מדעי: Acipenser ruthenus; נקרא גם: אשטוריאן, האספן, זאב מים) הוא מין של דג ממשפחת החדקניים, מסוג החדקן.

תפוצה ותיאור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השטירל רווח במימי הוולגה והדנובה ובנהרות אחרים הזורמים אל הים השחור והים הכספי. בנוסף הוא נמצא לעיתים בים הבלטי ובאגמים גדולים של שוודיה ופומרניה. כשאר בני סוגו הוא נוהג לעלות במעלה הנהרות בחודשים מאי ויוני להטיל ביצים[2].

השטירל עשוי להגיע למשקל של עד 16 ק"ג ולאורך של 100 עד 125 ס"מ. הזכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל 3 עד 7 שנים, והנקבות בגיל 5 עד 12 שנים. השטירל חי לרוב 22 עד 25 שנה.

בשנת 1952 הצליחו חוקרים לייצר הכלאה בין הבלוגה והשטירל שהצליח להעמיד צאצאים משלו. הכלאה של 50% בלוגה ו 50% שטירל, הנקראת בורטסבסקיה או בסטר נמצאה יחסית גדולה, בעלת רמת פריון גבוהה, ואיכות מעולה של ביצי דגים. הכלאת האקסיסקאיה בעל 75% גנים של שטירל ו-25% גנים של בלוגה נמצא מתאים במיוחד לייצור קוויאר והכלאת ונירובסקאיה בעלת 25% גנים של שטירל ו-75% גנים של בלוגה נמצאה בעלת קצב גידול גבוה וגודל בוגר גדול במיוחד[3].

ביצי השטירל משמשים להכנת קוויאר.

השטירל נחשב בעיני רבים ברוסיה למעדן. מרק שטירל היה נחשב לסמל של המטבח הרוסי ומחירו היה גבוה. על פי הנוהג, הדג היה מוצג חי בתוך אקווריום לפני האורחים קודם להכנת המרק והגשתו. יוג'ין שולייר, שהיה קונסול של ארצות הברית ברוסיה באמצע המאה ה-19 העריך מאוד את מנהגי רוסיה וכתב על השטירל שהוא "מלך לא רק של דגי רוסיה אלא של הדגים בכלל". לעומת זאת, אלכסנדר דיומא האב לא ראה כל ייחוד במרק השטירל, למעט מחירו המוגזם לטעמו. בימים עברו החזיקו אצילי סנקט פטרבורג בעגלות מיוחדות עם בריכות דגים ואמצעי חימום מתאימים שאפשרו את הובלת דגי השטירל מהוולגה ונהר האוקה אל עירם, מבלי שהמים בבריכה יקפאו בדרך ויגרמו למותם של הדגים[4].

השטירל שימש למאכל כבר בתקופה המזוליתית ושרידים ממנו נמצאו במספר אתרים מתקופה זאת ברומניה[5].

השטירל, שקשקשיו קשים לקילוף, הוחזק במסורת האשכנזית כטמא, אך הספרדים בטורקיה החשיבוהו לכשר. ב-1782 הצליח הרב יחזקאל לנדא "הנודע ביהודה" לקלף את הקשקשים אחרי השריית הדג בתמיסה, וענה לרב האשכנזי של טמשבורג שהוא כשר ללא ספק. ב-1797 התלקח פולמוס הלכתי בנדון, כשהרב אהרן חורין אימץ את ההיתר ופרסמו בספר. מאחר שהנודע ביהודה כתב בתשובתו שמבחן הכשרות של הרמב"ן לדגים, המצריך הסרת קשקשיהם, חסר בסיס בש"ס, היו רבנים אחרים וביניהם מרדכי בנט משוכנעים שהמכתב הוא זיוף ואסרו את הדג. המחלוקת גוועה ב-1800 לאחר שדייני פראג מצאו את תשובתו המקורית של הנודע ביהודה ואישרו את תוכנה. מאז אסרו רוב הפוסקים את הדג בכל זאת, אם כי לא כולם.[6][7]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שטירל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שטירל באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ John Stephenson, Medical zoology, and mineralogy, 1832, page 133
  3. ^ Ramon Carmona, Alberto Domezain, Manuel García-Gallego, José Antonio Hernando, Biology, Conservation and Sustainable Development of Sturgeons, Springer, 2008, page 327
  4. ^ Elena Molokhovet, Classic Russian cooking: Elena Molokhovets' A gift to young housewives, Indiana University Press, 1998, pages 59-60
  5. ^ G. N. Bailey, Penny Spikins, Mesolithic Europe, Cambridge University Press, 2008, page 260
  6. ^ מעוז כהנא, מפראג לפרשבורג. כתיבה הלכתית בעולם משתנה: מהנודע ביהודה אל החת"ם סופר, עבודה לתואר דוקטור, 2006. עמ' 149-161.
  7. ^ ראו גם דניאל סינקלר, מתודולוגיה משפטית ושימוש בטענות שקריות בפסיקת הלכה; פולמוס השטירל בדעת כשרות תש"ע, בד"ץ יורה דעה, עמ' 110-164. ראו גם את עדות רבי שמואל לנדא בתשובת הנודע ביהודה תניינא סימן כט על אמינות תשובת אביו, ובשו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן נד שהאריך בנושא הפולמוס.