רנה מאסילי
רנה מאסילי (בצרפתית - René Massigli; 22 במרץ 1888 - 3 בפברואר 1988) היה דיפלומט צרפתי ששימש אף כשר החוץ ב"ועד הצרפתי לשחרור לאומי", מעין ממשלה גולה שהוקמה בזמן מלחמת העולם השנייה על ידי אנשי צרפת החופשית וגורמים נוספים. מאסילי זכה לקריירה דיפלומטית ארוכה ומגוונת, ושימש כשגריר במדינות רבות.
קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאסילי נולד בעיר מונפלייה במחוז ארו בצרפת. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הצטרף לשירות החוץ הצרפתי, ושירת בברן ובברלין. בין 1920 ל-1931 שימש מאסילי כמזכיר הכללי של "ועידת השגרירים", גוף דיפלומטי של מעצמות ההסכמה שפעל כמה שנים לאחר מלחמת העולם הראשונה במקביל לחבר הלאומים. בתפקיד זה היה מעורב ביישוב סכסוכים טריטוריאליים שנגעו לשלזיה, ממל ווילנה, גבולותיהן של אוסטריה והונגריה, ואכיפת החלקים הנוגעים לאיסור החימוש בהסכם ורסאי. הוא שימש כאיש סודו של שר החוץ אריסטיד בריאן, היה מעורב במגעים שקדמו לחתימת הסכם לוקרנו, ולאחר מכן במגעים שקדמו להצטרפות גרמניה לחבר הלאומים.
במהלך שנות ה-30 שימש מאסילי בתפקידים בכירים במשרד החוץ הצרפתי. הוא היה מעורב בניסיונות להשגת הסכם פירוק נשק בז'נבה בתחילת שנות ה-30, ולאחר מכן שימש בתפקידים שונים במשרד החוץ, כמנהל המחלקה המדינית, וכציר קבוע של צרפת בז'נבה. מאסילי נחשב למומחה לענייני חבר הלאומים[1] בשנת 1938 מונה כשגריר באנקרה.[2] בתקופה זו הסתכסך עם שגריר גרמניה בטורקיה, פרנץ פון פאפן. לאחר תבוסת צרפת במהלך המערכה על צרפת ב-1940 החזיר משטר צרפת של וישי את מאסילי לצרפת, אם בשל הסכסוך עם פון פאפן, ואם בשל כך שנחשב פרו-בריטי.[3]
בשירות צרפת החופשית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם שובו לצרפת, החל מאסילי להיות מעורב בפעילות הרזיסטאנס, לצידו של ז'אן מולן באזור ליון. בדצמבר 1942 נעצר על ידי הנאצים, לאחר שאלו כבשו את "האזור החופשי" בעקבות מבצע לפיד.[4] בינואר 1943 נמלט, והצליח להגיע ללונדון ולהצטרף שם אל הגנרל שארל דה גול, שיזם את הבאתו על מנת שיחליף את רנה פלוון בתפקיד "שר החוץ" ב"ועד השחרור הלאומי", ממשלה גולה של אנשי צרפת החופשית.[5] מאסילי נכנס לתפקידו ב-5 בפברואר 1943,[6] וביוני 1943, כאשר הורכב "הוועד הצרפתי לשחרור לאומי", ממשלה גולה שכללה הן את אנשיו של דה גול, והן את אנשיו של אנרי ז'ירו, קיבל מאסילי את תפקיד שר החוץ על דעת שני האישים.[7] לאחר שחרור צרפת, בספטמבר 1944 לא החזיק מאסילי בתפקיד שר החוץ, ולשר החוץ בממשלה הזמנית שהקים דה גול התמנה איש הרזיסטאנס ז'ורז' בידו. מאסילי נשלח להיות לשגריר בלונדון.[8]
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאסילי שימש כשגריר בלונדון בין אוגוסט 1944 ליוני 1954. בין 1954 ל-1956 שימש כמנהל הכללי של משרד החוץ הצרפתי. בתקופה זו גילה יחס עוין כלפי מדינת ישראל והתנגד לאספקת נשק צרפתי לישראל.[9] מאסילי הצליח לטרפד עסקה לאספקת מטוסי מיסטר לישראל בנובמבר 1955, לאחר שזו כבר הושלמה.[10] ביוני 1956 פרש משירות החוץ.[11] בשנת 1958 פרסם ספר זיכרונות בשם "Les Maladies de l'Etat (חוליי המדינה) שזכה לתהודה.[12] בשנת 1970 יצא בהאשמות כנגד יהודי צרפת, כי עליהם לבחור בין נאמנותם לצרפת ובין נאמנותם לישראל, וכי הם לוקים ב"נאמנות כפולה".[13] בתגובה האשים אותו הסופר רומאן גארי כי הוא אנטישמי.[14] במאמר שהתפרסם באפריל 1970 בעיתון לה מונד טען כי התחממות היחסים בין צרפת וישראל לפני מבצע סיני הייתה תוצאת פעילותם של יהודים בהנהגה הצרפתית שלקו ב'נאמנות כפולה', ותקף את השגריר יעקב צור שהצליח להשלים עסקאות נשק עם צרפת, בטענה כי לא נהג כידיד לצרפת.[15]
בשנת 1988 מת בפריז כחודש לפני יום הולדתו המאה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חילופי הגברי בשירות הדיפלומטי הצרפתי, דבר, 7 בנובמבר 1938
- ^ נתמנה ציר צרפתי לרומא, דבר, 13 באוקטובר 1938
- ^ Von Papen did not like him, פלסטיין פוסט, 28 באוגוסט 1940
- ^ Laval in Berlin, פלסטיין פוסט, 4 בדצמבר 1942
- ^ שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך שני, "אחדות במערכה", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 40
- ^ שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך שני, "אחדות במערכה", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 96
- ^ שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך שני, "אחדות במערכה", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 114
- ^ שינויים בממשלת דה גול, דבר, 11 בספטמבר 1944
- ^ שמואל שגב, חשדו בנחמיאס שהוא מבריח נשק לאלג'יר, מעריב, 29 באוקטובר 1959
- ^ מאסילי תוקף את צור, דבר, 5 באפריל 1970
- ^ חילופי גברי נרחבים במשרד החוץ הצרפתי, דבר, 14 ביוני 1956
- ^ כשמיניסטרים אינם שומרים סוד, דבר, 25 ביולי 1958
- ^ מזהיר יהודי צרפת מ'נאמנות כפולה', דבר, 27 בפברואר 1970
- ^ הסופר רומאן גארי מאשים: אנטישמיות, דבר, 3 במרץ 1970
- ^ מאסילי תוקף את צור, דבר, 5 באפריל 1970
