מקסימיליאן של
לידה |
8 בדצמבר 1930 וינה, אוסטריה |
---|---|
פטירה |
1 בפברואר 2014 (בגיל 83) אינסברוק, אוסטריה |
מקום קבורה | בית הקברות המרכזי בווינה |
מדינה | שווייץ, אוסטריה |
תקופת הפעילות | 1953–2014 (כ־61 שנים) |
מקום לימודים |
|
בן או בת זוג | |
מספר צאצאים | 1 |
פרסים והוקרה |
פרס אוסקר שני פרסי גלובוס הזהב |
פרופיל ב-IMDb | |
מקסימיליאן של (באנגלית: Maximilian Schell; 8 בדצמבר 1930 – 1 בפברואר 2014) היה שחקן קולנוע אוסטרי-שווייצרי, זוכה פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר לשנת 1961 על תפקידו כהנס רולפה בסרט "משפטי נירנברג".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בווינה, בירת אוסטריה, וגדל בציריך, שווייץ. אחותו הייתה שחקנית הקולנוע מריה של.
של החל להופיע בקולנוע ובטלוויזיה דוברת הגרמנית החל משנת 1952. הוא התפרסם כשחקן במחזות של שייקספיר. את הופעת הבכורה הקולנועית הראשונה שלו בסרט אמריקני עשה בדרמה המלחמתית של אדוארד דמיטריק, "כפירי אריות" (1958), שעסק במלחמת העולם השנייה. נושא זה הופיע גם בסרטו הבא, "משפטי נירנברג" (1961), עליו קיבל את פרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. ב-1964 הופיע בתפקיד ראשי בסרט טופקאפי למולה של מלינה מרקורי.
בהמשך חזר לסרטים העוסקים בנאצים שוב ושוב. הוא קיבל שתי מועמדויות נוספות לפרס האוסקר, עבור סרטים ששניהם עסקו בנאצים: "האיש בתא הזכוכית" (אנ') (1975, כשחקן ראשי), בה גילם יהודי ניצול מחנה השמדה, המתגלה למעשה כנאצי אכזרי על ידי סוכן ישראלי המביא אותו למשפט בישראל, ובסרטו של פרד זינמן "ג'וליה", שקיבל 11 מועמדויות לפרס האוסקר.
בין סרטיו האחרים נמנים "הרומן הקטלני", שביים סידני לומט, "תרגיל בחמש אצבעות" (1962), "בחזרה מן האפר" (1965), "מזרחית ליאווה" (1968), "תיק אודסה" (1974), לצד ג'ון וויט, "גשר אחד רחוק מדי", "החור השחור" (1979), לצד אנטוני פרקינס, "הדגול" (1981), עיבוד קולנועי לרומן של חיים פוטוק, "לשקר באמריקה" (1997), לצד קווין בייקון ו"פגיעה קטלנית" (1998), עם רוברט דובאל ומורגן פרימן, שהיה לשובר קופות.
בשנת 1972 שיחק בסרט האפיפיורית יוהנה.
במקביל ניהל קריירת משחק בסרטי טלוויזיה, בהם זכה לגלם שורה של דמויות ידועות: ד'ארטרניאן ב"שלושת המוסקטרים" (1960), אוטו פרנק, אביה של אנה פרנק ב"יומנה של אנה פרנק" (1980), פנטום האופרה ב"פנטום האופרה" (1983), פיוטר הגדול במיני סדרה "פיוטר הגדול" (1986), פרידריך השני מלך פרוסיה ב"קתרין הקטנה" (1991), ולדימיר לנין ב"סטלין" (1992), עליו קיבל מועמדות לפרס אמי כשחקן המשנה הטוב ביותר, פרעה מלך מצרים ב"אברהם" (1994) ואת אלברט איינשטיין ב"Giganten: Albert Einstein" משנת 2006.
בעשור האחרון לחייו הרבה להופיע בהפקות דוברות גרמנית, לצד סרטיו האמריקאים. כך הופיע ב-20 פרקים בסדרת טלוויזיה גרמנית בין השנים 2003–2005. בניגוד לשחקנים אחרים, של לא האט מקצב עבודתו בשל גילו המבוגר (75+). למשל, במהלך שנת 2006 הופיע בארבעה סרטים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מקסימיליאן של, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- מקסימיליאן של, באתר AllMovie (באנגלית)
- מקסימיליאן של, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- מקסימיליאן של, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- מקסימיליאן של, באתר Discogs (באנגלית)
- מקסימיליאן של, באתר הניו יורק טיימס
- מקסימיליאן של, באתר rainbowfilms
- מקסימיליאן של, באתר Yahoo! Movies
- שני ליטמן, מת השחקן מקסימיליאן של, באתר הארץ, 2 בפברואר 2014
- שחקן הקולנוע מקסימיליאן של הלך לעולמו, באתר ynet, 1 בפברואר 2014
- מקסימיליאן של, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- זוכי אוסקר: השחקן הטוב
- בוגרי אוניברסיטת ציריך
- שחקני קולנוע וטלוויזיה אוסטרים
- שחקני קולנוע וטלוויזיה שווייצרים
- מעוטרי מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
- זוכי פרס גלובוס הזהב: קולנוע: שחקן ראשי בדרמה
- זוכי פרס גלובוס הזהב: טלוויזיה: שחקן משנה
- שווייצרים שנולדו ב-1930
- אוסטרים שנולדו ב-1930
- אמריקאים שנפטרו ב-2014