מלחמת הולנד–אנגליה הראשונה
 | ||||||||||||||
| הקרב על סכוונינגן 10 באוגוסט 1653, Jan Abrahamsz Beerstraaten 1654 | ||||||||||||||
| תאריכים | 1652–1654 (כשנתיים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מלחמה אחרי | מלחמת הולנד-אנגליה השנייה | |||||||||||||
| מקום | התעלה האנגלית, הים הצפוני, מערב הים התיכון | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון אנגלי; חוזה וסטמינסטר | |||||||||||||
| ||||||||||||||
מלחמת אנגליה–הולנד הראשונה (באנגלית: First Dutch War, בהולנדית: Eerste Engelse Zeeoorlog). היא המלחמה הראשונה בסדרה של ארבע מלחמות שנערכו בין ציי אנגליה (בתקופה זו אנגליה הייתה רפובליקה; באנגלית: Commonwealth of England) וארצות השפלה (United Provinces of the Netherlands) במאה ה-17. הסיבה למלחמה הייתה השליטה בסחר העולמי ובהובלה ימית בין אנגליה ומושבותיה.
הרקע למלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר חקיקת חוקי הסחר הימי (Navigation Acts), שהטילו הגבלות על הסחר וההובלה הימית לאנגליה ובמסגרתם נדרשו העוברים בתעלת למאנש לשלם 10% ממרכולתם כמס וכן להצדיע לאוניות המלחמה האנגליות, חוקים שההולנדים לא היו מוכנים לציית להם. נשלח לאנגליה בחודש דצמבר 1651 שגריר מיוחד, שדרש ביטול החוק. בעוד שהדיונים נערכים בלונדון, בית המחוקקים ההולנדי (State-General) החליט על גיוס צי של כ-150 אוניות מלחמה להגן על דרך הסחר במיצרי גיברלטר, בפיקודו של תת-אדמירל מרטן הרפרצזון טרומפ.
אף על פי שההולנדים היו יורדי ים מצטיינים, הם סבלו מנחיתות כי אוניותיהם היו בעלות שוקע נמוך, כדי לשוט בבטחה במימיהם הרדודים, מה שהגביל את גודל הספינות וכוח האש שלהן. בעוד שלאנגלים היו אוניות בעלות שוקע עמוק, מה שאיפשר הגדלת האוניות וממילא את מספר התותחים המוצבים עליהן ועוצמת האש. כמו כן, אנגליה בהיותה אי, השקיעה את כל משאביה הצבאיים בבניית הצי ואילו הולנד הוכרחה להקצות חלק ממשאביה לקיום צבא יבשתי גדול. אלמנט נוסף: אנגליה בהיותה מדינה אגררית, סיפקה לעצמה את מירב צרכיה ויכלה לעמוד במצור לזמן ארוך. כלכלת הולנד לעומת זאת הייתה מבוססת על סחר בינלאומי ודיג. משום כך הייתה מחויבת בהמשך ההפלגות של צי הסוחר וצי הדיג ואבטחתם.
ב-1652, בטרם הושלמה בניית הכח, מנה הכוח ההולנדי 115 אוניות קרב בראשות המפקדים: טרומפ, ויט דה-ויט' ההולנדים ויוהאן אוורסטן מזיילנד, שלושתם השתתפו בקרב הגדול כנגד הארמדה הספרדית ב-21 באוקטובר 1639 והיו בעלי ניסיון ימי-קרבי עשיר. הכח האנגלי מנה 85 אוניות, בראשות המפקדים רוברט בלייק, ריצ'רד דין וג'ורג' מונק, שהיו למעשה חיילים שהוסבו להיות ספנים, לבד מהראשון שהיו לו מוניטין מסוימים כמי שהשתתף בהסגר על ליסבון בשנת 1650. אוניית הדגל של טרומפ ברדרודה (Brederode) הייתה בת 59 תותחים, האוניות המדורגות תחתיה היו בנות 40 תותחים והיתר בנות 20–30 תותחים. מצד שני, אוניית הדגל האנגלית סוביריין (Soverign) הייתה בת 100 תותחים ובנוסף היו להם 18 אוניות בנות 40 תותחים ויותר. העליונות הצבאית של האנגלים הייתה אם כך ברורה.
במרץ 1652 בית המחוקקים פנה לטרומפ בשאלה כיצד יש לפרוס אסטרטגית את הצי, שזה אך הוחל בגיוסו. טרומפ הציע להקים צי ראשי שייערך בים הצפוני, שיוכל לתצפת על הצי האנגלי ויתקיף אותו לכשתוכרז מלחמה. מנגד, מועצת המדינה האנגלית הורתה לרוברט בלייק, אלוף הימים האנגלי (General-at-Sea) ליירט ולעצור את שיירת אוניות חברת הודו המזרחית ההולנדית, שהייתה אמורה להגיע בקיץ (יולי-ספטמבר) וכן לשבש את דיג ההרינג ההולנדי בים הצפוני ולהתקיף את השיירות לים הבלטי, במילים אחרות, היעד היה הסחר ההולנדי ולא אוניות הקרב. בעוד שכוונתו של טרומפ הייתה לפגוע ולחבל בצי האנגלי עד שזה יאפשר את מעבר אוניות הסחר בתעלת למאנש.
אף אחד מהצדדים לא השיג את מטרתו אולם האנגלים יכלו להיות מרוצים יותר: אף על פי שלא הצליחו למנוע את מעבר אוניות הסחר בתעלה הם התנכלו לספינות הדיג ההולנדיות ברחבי הים הצפוני, שפרנסתן על דיג ההרינג, ושבו רבות מהן, מה שגרם למחסור בהולנד.
המסע החל בתעלה האנגלית בקיץ 1652 ומנע עריכת חיפושים באוניות ההולנדיות. צעד זה התפרש באנגליה כהפרה או כאיום על הריבונות במימיהם. ההתנגשות הבלתי נמנעת התרחשה ליד דובר במאי 1652 בין בלייק וטרומפ. בהתנגשות זו אבדו להולנדים 2 אוניות בעוד שלאנגלים אף לא אחת אולם ההולנדים הצליחו במשימתם והיא להעביר בשלום את שיירת ספינות הסוחר. ביוני שלח בית המחוקקים את הפקיד הבכיר אדריאן פאו (Pauw) (סמכויותיו היו כשל ראש ממשלה בימינו) לניסיון אחרון להגיע לעמק השווה אולם הניסיון כשל וכחודש לאחר מכן פרצה המלחמה בכל עוזה. פאו עצמו התבטא בפסימיות: "האנגלים עומדים לתקוף הר של זהב, בעוד אנו עומדים לתקוף הר של פלדה."
פרוץ המלחמה - 1652
[עריכת קוד מקור | עריכה]המלחמה החלה בקיץ. בקרב הראשון ב-15 ביולי 1652 טרומפ הוביל את כוחותיו כנגד המפקד האנגלי ג'ורג' אייסקיו בראש 21 אוניות קרב. אייסקיו נסוג מפניו ועגן בדאונס (Downs) טרומפ הגיע לדאונס ב-20 ביולי אולם כשהתכונן להתקיף בראש כח של 100 ספינות שככה הרוח ואחר הפכה לדרומית, מה שמנע מטרומפ לחדור למעגן. טרומפ המשיך צפונה ונתקל בבלייק ב-4 באוגוסט. אולם סערה שפרצה למשך יומיים, פיזרה את ספינותיו. אבדותיו של טרומפ היו כבדות משל בלייק: 11 ספינות-קרב, 4 ספינות-אש וגאליוט אחת טבעו וספינות אחרות ניזוקו.
במהלך הסערה הצליחו רב אוניות הסחר ההולנדיות לצלוח את התעלה האנגלית ולהגיע להולנד, אם כי רבות מהן ניזוקו.
בעוד טרומפ נאלץ לחזור הביתה והודח מהפיקוד ומיכיל דה רויטר מונה למפקד הצי. הוא יצא בראש פלגה בת 38 אוניות קרב ללוות שיירת אוניות סוחר וב-16 באוגוסט נתקל בכוחותיו של אייסקיו שמנו 42 אוניות קרב וספינות עזר. למרות יתרונו אייסקיו נאלץ לסגת לפליימות' אולם דה רויטר לא ניצל את הצלחתו. שני המפקדים הודחו ואת הפיקוד על הצי ההולנדי קיבל אדמירל דה-ויט'. הוא הגשים את שאיפת חייו אולם מה רבה הייתה האכזבה.
"ויט הכפול" (Double With) נתקל בקשיים באיוש ובשיפוץ ספינותיו. למרות זאת הפליג בראש הצי והתרברב: "אני אביא בשמחה את הצי לאויב והשטן כבר יסיים זאת בהצלחה". עמדו לרשותו כ-60 אוניות מלחמה וב-28 בספטמבר נפגשו הציים. יום קודם לכן רצה דה-ויט לקבוע את מושבו באוניית הדגל של טרומפ, ברדרודה בת 59 תותחים, אולם הצוות סירב לקבלו והוא נאלץ לעלות על אונייה אחרת "הנסיך וילם" בת 45 תותחים. שם הוא פגש בקפטיין בן 70, הנווט וחלק מהקצינים שתויים ורוב אנשי הצוות חולים.
דה-ויט' ניצל את הרוח לדחוק את ספינותיו של בלייק למים רדודים במקום שנקרא קנטיש נוק (Kentish Knok) ואכן שתיים מספינותייו של בלייק נתקעו בקרקעית (כזכור הן היו עמוקות-שוקע) אולם המשיכו בירי ודה-ויט' נאלץ לסגת בבושת פנים אף על פי שהוא איבד רק שלוש אוניות מלחמה. אין ספק, שהמורל הנמוך וחוסר המשמעת תרמו לכך רבות.
טרומפ הוחזר אפוא לפקד על הצי ההולנדי. האנגלים החליטו לנצל את תקופת החורף, שהסערות שכיחות בה, לארגון מחדש של הצי אולם טרומפ לא טמן ידו בצלחת. הוא יצא ללוות שיירה של 450 אוניות סוחר בדרום התעלה, שפניהן לצרפת, לספרד ולים התיכון. כשנודע לטרומפ שבלייק נמצא בדאונס בראש כ-40 ספינות מפרש הוא עזב את השיירה המסורבלת בראש 73 אוניות קרב וספינות-עזר. בצהרי 30 בנובמבר נפגשו הציים אולם סערה שפרצה מנעה את התפתחות הקרב. למחרת, החל הקרב במים העמוקים מול דובר. בקרב בלייק נפצע קשה ונאלץ לסגת. לאנגלים אבדו 6 ספינות (3 טבעו, 1 עלתה באש ו-2 נשבו) לעומת אונייה הולנדית אחת בלבד.
השיירה ההולנדית עברה בשלום וטרומפ, בחוזרו הביתה, קשר מטאטא לתורן לאות כי טאטא את הים מכל אויב. ומאז זה הסימן המקובל לניצחון ימי, עד לימינו אנו. בלייק חזר לאנגליה והציע את התפטרותו, אולם זו לא התקבלה היות שנאלץ לצאת לים כשהצי אינו מוכן והפרלמנט הכיר באחריותו שלו למצב.
קרב פורטלנד: או קרב שלושת הימים (18–20 פברואר 1653)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערך מורחב – קרב פורטלנד
בפברואר 1653 יצא טרומפ ללוות שיירה שהמתינה לו ליד לנדס אנד (Land’s End, הכף הדרום-מערבי של אנגליה). בלייק ארב לו בראש 80 אוניות קרב, שהיו מחולקות לשלוש פלגות: אדומה, כחולה ולבנה.
ב-18 בפברואר החל "קרב שלושת הימים" או "קרב פורטלנד": הכוח של בלייק היה מפוזר ונמצא "מתחת לרוח" ביחס להולנדים, מה שהקנה להולנדים יתרון בתימרון. לנוכח הכוחות ההולנדיים כינס בלייק את אוניותיו אולם רוח מערבית מנעה מהפלגה הלבנה של מונק, שהייתה מרוחקת כדי 5 מייל לכנוס. כך הייתה לטרומפ עדיפות צבאית אולם זה לא מנע מבלייק מלהשיב אש. בעוד בלייק נלחם נגד טרומפ, דה רויטר ואוורטסן, שניסו לבודדו, התאחדו הפלגות הכחולה והאדומה ובתרגיל ימאות מבריק שטו "מול הרוח" וביצעו "סיבוב" וכך התייצבו בעורפם של ההולנדים "מעל לרוח". כוחותיו של טרומפ נחלצו בקושי ממצבם המסוכן.
דה רויטר, באונייה קטנה בת 28 תותחים הצליח להשתלט על ה"פרוספריטי" (Prosperity) בת 54 תותחים אולם נאלץ לנטוש אותה לנוכח עדיפותם של יריביו. מונק ניסה להגיע לאתר הקרב אולם נתקל בכוחותיו של אוורטסן, ונחלץ רק לאחר קרב שארך 4 שעות. לכל צד אבדו 2 אוניות.
בשעות הלילה התארגנו ההולנדים ושיירת אוניות הסחר המשיכה בדרכה, מוקפת באוניות המלחמה. האנגלים ירו ממרחק ולאף על פי שלא גרמו לנזק, תחמושת ההולנדים החלה לאזול. למחרת, הגיעו הספינות ההולנדיות למי החופים, מקום שלא יכלו הספינות האנגליות לשוט ולתמרן בגלל השוקע העמוק של ספינותיהם. האנגלים פרצו לתוך השיירה והתחולל קרב בטווחים קצרים, כשההולנדים מוגבלים בעוצמת האש בגלל מחסור באבק שרפה. להולנדים אבדו 50 אוניות-סוחר ו-12 אוניות מלחמה (חלקן טבעו וחלקן נשבו) בעוד שלאנגלים אבדו 6 אוניות מלחמה בלבד. עם זאת, עברה מרבית השיירה בהצלחה.
פיתוח תורת המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלייק, בשוכבו מחלים במיטתו, לאחר פציעתו בקרב, פיתח את תורת המלחמה הימית כתשובה להצלחת ההולנדים להעביר את שיירות הסחר. הוא השתדל לתת פתרון לכל מצב שיתפתח תוך כדי קרב ימי. התורה התפרסמה כקובץ "הוראות לחימה" (Fighting Instructions) וקובץ "הוראות הקבע לשיוט" (Sailing Instructions), שיצאו לאור ב-1653. הוראות אלו חייבו את מפקדי הצי. ואכן, הקצין הממוצע יצא ידי חובתו כאשר ציית להוראות, אולם מאידך, ההוראות חנקו או מנעו כל מחשבה רעננה או יוזמה. נזקקה אנגליה לגאון אסטרטגי כהוריישו נלסון שיחרוג מהמוסכמות ויכתיר אותה כמלכת הימים.
קרב גברד (Gabbard)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההתנגשות הבאה ארעה כשלושה חודשים לאחר קרב פורטלנד. טרומפ יצא וירה על דובר וביצוריה, כשהוא לא היה במשימת ליווי. מונק יצא לקראתו בראש צי של 100 אוניות. הם נפגשו במים הרדודים של גברד מול מוצא התמזה. ההולנדים בהיותם היוזמים שטו "מעל לרוח" אולם הרוח שינתה את כיוונה ולאנגלים היה יתרון טקטי. בעוד הם נלחמים, בלייק, למרות פציעותיו, הפליג בראש פלגה בת 18 ספינות מנהר התמזה והצטרף לכוחות הנצים. ההולנדים לא הצליחו לעמוד מול האנגלים ואיבדו 25 אוניות וכ-1500 איש. תוך כדי הקרב, טרומפ פוצץ את ספינתו על מלחיה והפושטים האנגליים ובדרך פלא יצא בחיים. הולנד ביקשה לחתום על הסכם שלום אולם קרומוול העמיד תנאים, שהולנד לא הייתה יכולה לעמוד בהם.
קרב סכוונינגן: (Scheveningen)
[עריכת קוד מקור | עריכה]הולנד ניסתה לשקם את ציה לאחר האבדות שסבלה. במקביל הטילו האנגלים, בפיקודו של מונק, מצור על נמלי הולנד. ב-30 ביולי יצא טרומפ מפלושינג (Flushing) בראש כוח של 95 אוניות ודה-ויט' בראש כח של 30 אוניות מאמשטרדם ואחדו את כוחותיהם לצי בן 125 אוניות קרב ההתנגשות ארעה במימי סכוונינגן מול כח בסדר גודל דומה בפיקודו של מונק. הכוחות שייטו במקביל וירו אלה באלה מטווחים קרובים. לא רק בתותחים ירו אלא גם ברובים. באש זו נפגע טרומפ ומת. הקרב נמשך שעות מרובות ולשני הצדדים נגרמו נזקים מרובים. ההולנדים סבלו שוב ממחסור באבק שרפה וחלק מאוניותיהם נסוגו למים הרדודים, מחוץ לטווח התותחים האנגלים.
סיום מלחמת הולנד-אנגליה הראשונה (חוזה וסטמינסטר)
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמנם ההולנדים הפסידו בקרבות האחרונים ונגרמו להם אבדות קשות, אולם האנגלים לא יכלו להתמיד במצור וכך שני הצדדים היו בשלים להגיע להסכם שלום. קרומוול מיתן את דרישותיו וההולנדים קיבלו את עקרון ריבונות אנגליה במימיה. הנה כי כן, היריבים חתמו על חוזה וסטמינסטר בתאריך 22 באפריל 1654 והשלום נכנס לתוקפו ב-8 במאי. ההולנדים קיבלו עליהם את תנאי חוקי הסחר הימי, אם כי בפועל לא קיימו אותם. מה שגרם, בבוא הזמן, להתפרצות מלחמות נוספות.
על מותו של אדמירל טרומפ נאמר בהולנד: "מהו צי ללא נשמה?"
חשיבותה הצבאית של מלחמת הולנד-אנגליה הראשונה הייתה בכך, שזו המלחמה הראשונה שנערכה כולה בים, ללא ניסיון להנחית כוחות ולכבוש יעדים יבשתיים. במלחמה זו נוסחה אסטרטגיה ימית עצמאית, שלא הייתה בבואתה של הלוחמה היבשתית, והביאה לידי ביטוי את יכולת התנועה של האוניות ומיצוי כוח האש שלהן. כך נוצרה אפוא תורת הלחימה בטור, תוכננו ונבנו אוניות ייעודיות לכך: אוניות-הקו (Ships-of-the-line) והותאמו כלי נשק ללוחמה זו.
יש הרואים במלחמה זו את ראשית הסוף של הדומיננטיות של ההולנדים בסחר בינלאומי ויש אחרים מפקפקים בכך.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאיר שָׂשׂ, המערכה על הימים: תולדות העוצמה הימית, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991.
- .C.R. Boxer, The Anglo-Dutch Wars of the 17th Century, 1652-1674. National Maritime Museum, 1974
