מדין
מִדְיָן היא חבל ארץ ועם המוזכר במקרא ובקוראן.
המקרא מזכיר אותם בלוח העמים כצאצא השישי שיצא מאברהם לאחר פטירת שרה, מאשתו (או פילגשו) קטורה.[1][2]
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתנ"ך, מדין היה בנו של אברהם מאשתו האחרת[3] או פילגשו,[4] קטורה. למדין היו חמישה אחים – זמרן, יקשן, מדן, ישבק ושוח, בנוסף לשני אחים למחצה: ישמעאל ויצחק. הוא היה הבן הרביעי של קטורה, אחרי זמרן, יקשן ומדן, ובנו השישי של אברהם, אחרי ישמעאל, יצחק, זמרן, יקשן ומדן.
יוסף בן מתתיהו מספר כי "ואברהם כונן להם מוצאות בארץ הטראגלאדיטיס ובחבל ארץ ערב המאשרה עד ים האדום".[5]
בניו של מדין הם: עיפה, עפר, חנוך, אבידע ואלדעה.[6][7] מחמשת בניו אלו נוסדו חמישה שבטים כאשר בראש כל אחד מהם עמד מלך. במקרא מוזכרים חמשת מלכי מדין אֱוִי, רֶקֶם, צוּר, חוּר ורֶבַע במלחמת מדין. לפי ספר הישר,[8] היו אלו בניהם של חמשת בניו של מדין: אוי בן עיפה, רקם בן חנוך, צור בן עפר, חור בן אבידע, רבע בן אלדעה.
ארץ מדין
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי התנך, המדיינים התיישבו בצפון מערב חצי האי ערב, בחלק ניכר מהחלק המזרחי של ים המלח (אשר מאוחר יותר נושב על ידי העמונים, המואבים והאדומים) וכן בערבה. בזמן בו מתרחש המתואר בספר שמות, שטחם כלל ככל הנראה חלקים מחצי האי סיני.[דרוש מקור]
היום, הטריטוריה העתיקה של מדין נמצאת בחלקים מערב הסעודית, דרום ישראל ודרום ירדן. שם הארץ השתמר בשם רכס הרי מדין (אנ') שלמזרח מפרץ אילת.
הופעות מקראיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי המסופר בספר בראשית, מדיינים סוחרים קנו את יוסף והורידהו למצרים, שם מכרו אותו לעבד.[9]
מאוחר יותר, מדין היה האזור אליו ברח משה ממצרים לאחר הריגת המצרי אשר הכה איש עברי,[10] עד חזרתו לשם הנהגת בני ישראל.[11] בשנים אלה, הוא נישא לצפורה, בתו של יתרו (רעואל), כהן מדין.
בשנת הארבעים לצאת ישראל ממצרים, זמן קצר לפני הכניסה לארץ, בעצתו של בלעם בן בעור, הכשילו בנות מדין את בני ישראל בחטאי עבודה זרה וגילוי עריות, וכתוצאה מכך פרצה מגפה בבני ישראל. לאחר שתמה המגפה יצאו ישראל למלחמה במדין, הרגו את הגברים, הנשים והילדים ולקחו שלל את הילדות, המקנה והרכוש.
בתקופת השופטים היו המדיָנים עוינים לעם ישראל. המדינים ומלכיהם זבח וצלמונע אשר הובלו על ידי שני שרי הצבא, עורב וזאב, פשטו על ישראל בעזרת גמלים מהירים כדי לשדוד יבול ובעלי חיים, וגרמו להתרוששות של ישראל, עד שהובסו בידי גדעון.[12] שם גם מזהים את המדיָנים כישמעאלים, אשר בניגוד לרוב עמי האזור נהגו שם הגברים לעדות נזמים באזניהם.[13]
קשרים חוץ מקראיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שבט עיפה, מבני מדין, מזוהה עם ה־Ḫayappa המוזכרים בכתובות המלכותיות של תגלת-פלאסר השלישי יחד עם משא, תימא, אדבאל ושבטים נוספים.[14][15]
בקוראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]המדיינים מוזכרים במספר מקומות בקוראן.[16]
תוכנית להתיישבות יהודית במדין 1892-1891
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1891 יזם יהודי מומר, גרמני בשם פאול פרידמן תוכנית להקמת מדינת יהודים בארץ מדין, שהייתה אז בשטחה של האימפריה העות'מאנית. הוא חקר את האזור, מצא בו תנאים טובים להקמת מדינה ואף קנה שטח אדמה ליד עקבה. הוא חזר עם משלחת שכללה גם קצינים גרמנים, על גבי כמה ספינות וביניהן אחת בשם "ישראל" ששטו דרך תעלת סואץ והקיפו את סיני. התכנית לא יצאה אל הפועל ולא ידוע כיצד הסתיימה הפרשה. הדים מהתכנית וניסיון ההתיישבות קיבלו ביטוי בעיתון הצפירה.[17]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדינים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוקים א'–ו'
- ^ יעקב ליוור, אנציקלופדיה מקראית כרך ד', מוסד ביאליק, 1962, ערך "מדין, מדיני", עמ' 686, 688 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק א'.
- ^ ספר דברי הימים א', פרק א', פסוק ל"ב.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 1.15.1
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ד'
- ^ ספר דברי הימים א', פרק א', פסוק ל"ג
- ^ פרק 77
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"ח
- ^ ספר שמות, פרק ב', פסוקים י"א–ט"ו
- ^ ספר שמות, פרק ד', פסוק י"ח
- ^ ספר שופטים, פרק ו' עד פרק פרק ח'
- ^ ספר שופטים, פרק ח', פסוק כ"ד
- ^ יעקב ליוור, אנציקלופדיה מקראית כרך ד', מוסד ביאליק, 1962, ערך "מדין, מדיני", עמ' 688 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ^ Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 107, 111, 122
- ^ כמו: "ואל בני מדין שלחנו את (הנביא) שועיב אחיהם. אמר:'הוי, בני עמי! עיבדו את אלוהים, כי אין לכם אלוה אחר מלבדו...'". (סורה 11 - הוד, 84)
- ^ זאב וילנאי, אריאל, אנציקלופדיה לידיעת א"י, עם עובד, 1976, עמ' 4222-4219
| תקופת השופטים | ||
|---|---|---|
| שופטי ישראל | עתניאל בן קנז • אהוד בן גרא • שמגר בן ענת • דבורה הנביאה • גדעון בן יואש • תולע בן פואה • יאיר הגלעדי • יפתח הגלעדי • אבצן מבית לחם • אילון הזבולוני • עבדון בן הלל • שמשון • עלי הכהן • שמואל הנביא • יואל ואביה בני שמואל | 
|
| דמויות בולטות נוספות | בני קיני • ברק בן אבינעם • יעל אשת חבר הקיני • אבימלך בן גדעון • יותם בן גדעון • פינחס בן אלעזר הכהן • אלקנה • חנה • פנינה • חפני ופינחס • אשת פינחס • מנוח • אשת מנוח • בת יפתח • משפחת אביעזר • יהונתן בן גרשום | |
| דמויות במגילת רות | אלימלך • בעז • נעמי • רות • ערפה • מחלון וכליון | |
| דמויות נוכריות בולטות | עגלון מלך מואב • יבין מלך חצור • סיסרא • דלילה • אם סיסרא • כושן רשעתים • זבח וצלמונע | |
| אירועים | מלחמת סיסרא • שירת דבורה • פסל מיכה • פילגש בגבעה • מגילת רות | |
| מקומות | גלגל • משכן שילה • נחלות שבטי ישראל • המצפה • מעברות הירדן • חרושת הגויים • קריית יערים • אלון מעוננים • אלון מוצב • תומר דבורה • בית אל • מרוז | |
| עמים | שבעת העממים • כנען • פריזי • יבוסי • אמורי • חיווים • חתים • גרגשי • ארמים • מואב • עמון • עמלק • פלשתים • מדין • בני קדם • הקיני | |
