מיקרופילם
מיקרופילם (בעברית סרט זִעוּר[1]) הוא מדיה אופטית המשמשת לאחסון תוכן של ספרים, כתבי עת, מסמכים משפטיים ותרשימים הנדסיים.
מיקרופילם הוא בדרך כלל סרט צילום 35 מ"מ בשחור-לבן, אם כי בתחום ההנדסה נוהגים גם להשתמש בכרטיסי ניקוב שלהם מוצמד צילום בודד. לחלק ניכר ממדיית המיקרופילם מקודד מידע תוכן דיגיטלי בקצה התמונה המוצגת כדי לבצע שליפה אוטומטית, אולם לא בכולם. המיקרופילם אינו המדיה האנלוגית הקומפקטית ביותר בשימוש נרחב, המיקרופיש מאפשר לשמור מידע רב יותר.
יתרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הוא קומפקטי ועלויות האחסון שלו נמוכות בהרבה מאשר עלויות האחסון של מדיית הנייר המקורית. לשם השוואה, אחסון שנה של גליונות כתב עת מצריכה רק 10% מהמקום שהיו תופסים הגליונות עצמם ורק 3% מהמשקל של אותם גליונות.
- עלויות השכפול זולות יותר ככל שמספר העותקים גדל, והן זולות יותר מאשר שכפול נייר.
- זו שיטה עמידה לארכוב. רוב המיקרופילמים עשויים מפוליאסטר עם צבעי כסף-הליד בתוך ג'לטין קשה, ואורך החיים המוערך שלהם הוא 500 שנה (בתנאי מיזוג אוויר). באקלים טרופי ולח יש סכנה שפטריות יאכלו את הג'לטין המשמש לקבע את הכסף-הליד, ולכן משתמשים במערכות מבוססות-דיאזו שאורך החיים שלהן קצר בהרבה (20 שנה), עם משטחי פוליאסטר או אפוקסי.
- כיוון שמדובר במדיה אנלוגית (צילום של המידע המקורי), קל להציג אותה (תוך שימוש במכשיר מתאים - "מקראת זיעורים"). זאת בניגוד למדיה דיגיטלית, כל שיש לעשות הוא להגדיל את הצילום.
חסרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- החסרון העיקרי של המיקרופילם הוא שהתמונה קטנה מכדי להיקרא בעין בלתי מזוינת. יש להשתמש במכשיר שמקרין אותה לגודלה המקורי על מסך זכוכית או משטח קריאה אחר.
- יצירת עותקים: אי אפשר להשתמש במכונת צילום כדי ליצור עותקים של המקור. יש להשתמש במכונה המשלבת סורק ומדפסת כדי ליצור עותק נייר. בספריות בדרך כלל יש מספר מועט של מכונות כאלו שמסוגלות לייצר עותקים על נייר, בתשלום.
- שכפול: אפשר לשכפל את המיקרופילם המקורי מספר מוגבל של פעמים, בניגוד למדיה דיגיטלית שאינה מוגבלת בשכפול, וכוללת בדרך כלל מנגנונים לאיתור שגיאות ותיקונן.
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחומי ההנדסה נהוג להשתמש במיקרופילם שמונח על כרטיס ניקוב לצורך ארכוב מידע. למשל, כשחברות תעופה דורשות תרשימים הנדסיים כחלק מעסקאות רכישה (כדי להבטיח את עצמן במקרה של פשיטת רגל של היצרן), הן דורשות את הנתונים באופן זה, עם מידע אינדקס על כל כרטיס. כך קל לשכפל, למיין, ולמצוא את המידע הנדרש. כרטיסים כאלו תופסים בממוצע 3% מהנפח הנדרש לאחסון התרשימים המקוריים.
בסוף המאה העשרים חלה ירידה תלולה בשימוש במיקרופילם, עם המעבר לאחסון על גבי מדיה מגנטית ברשת מחשבים. יתרונה הגדול של השיטה החדשה הוא היכולת לקרוא את המסמך בכל מקום המחובר לרשת, ללא צורך בהעברה פיזית הנדרשת במיקרופילם.
מיקרופילם מסייע להנגשת תוכן נדיר בספריות כגון המכון לתצלומי כתבי יד עבריים בספרייה הלאומית בירושלים המרכז למעלה מ-90% מכתבי היד העבריים הידועים על גבי מיקרופילמים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיקרופילם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
זיעורים, דף שער בספרייה הלאומית
