דטורה נטוית-פרי
דטורה נטוית-פרי | |
---|---|
דטורה נטוית-פרי בהיידראבאד, הודו | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | צומח |
מערכה: | בעלי פרחים |
מחלקה: | דו-פסיגיים |
סדרה: | סולנאים |
משפחה: | סולניים |
סוג: | דטורה |
מין: | דטורה נטוית-פרי |
שם מדעי | |
Datura inoxia מילר, 1768 |
דָּטוּרָה נְטוּיַת-פְּרִי (שם מדעי: .Datura innoxia Mill) היא צמח חד-שנתי או רב-שנתי, גדול, זקוף, עשיר ברעלים ובעל פרחים ענקיים (נפוץ כעשב רע בשדות ובמַעזֵבות) ממשפחת הסולניים, גובהו נע בין 50 סנטימטר למטר וחצי. צמח גר ופולש בישראל שמוצאו מאמריקה הטרופית, מדרום-מערב ארצות הברית ומרכז ודרום אמריקה[1][2]. עליו גדולים וריחו נחשב כרע. פרחו לבן, גדול במיוחד ובצורת גביע. הצמח פורח מחודשים מאי - יוני, עד תחילת הסתיו בחודשים אוקטובר ונובמבר. הפרי גדול, ירוק, וקוצני מאוד. בסוף העונה הפרי מתייבש ונפתח, ורואים מתוכו את זרעיו השחורים. כל חלקי הצמח רעילים ביותר, ומכילים חומרים רעילים ממשפחת האלקלואידים.
הסוג דטורה מונה 14 מינים מהן שלושה בישראל דטורה נטוית-פרי, דטורה זקופת-פרי (.Datura stramonium L) ודטורה אכזרית (Datura ferox L)[3].
מאפיינים המין
[עריכת קוד מקור | עריכה]צמח חד-שנתי זקוף, אפרפר בגלל שערותיו מדיך ריח בלתי נעים מכל אבריו, מכיל חומרי רעל.
העלים מסורגים, פשוטים, תמימים, רכים, ארוכי פטוטרת וללא לוואים[4]. הטרף דמוי ביצה בעל שערות בלוטיות
הפרחים חיקיים, דו-מיניים, גדולים, לבנים, דמוי משפך, זקוף בתחילה ובהמשך הוא נוטה מטה.
הגביע בעל 5 אונות, דמוי צינור ואורכו 8 עד 10 ס"מ. עם הבשלת הפרי הוא נושר ובסיסו נשאר קבוע וגדל עם הפרי.
הכותרת לבנה, גדולה דמוית משפך ואורכה 12 עד 19 ס"מ. צינור הכותרת ארוך והאוגן בעל קיפולים ואונות קצרות ורחבות ומחודדות בראשן.
האבקנים שווים באורכם, קבועים בקרבת בסיס צינור הכותרת וחבויים בתוך הצינור.
השחלה בת 2 עד 4 מגורות.
עמוד השחלה ארוך ובעל שני אונות[5].
הפרי מסוג הלקט יבש, בעל שני מגורות (הנראות כ-4), מעוגל וקוצני הנפתח על יד קשוות (בסדקי אורך) באופן לא סדיר. הפרי הבשל, שקוטרו כ-5 ס"מ, נטוי הצדה או כלפי מטה (עוקצו פונה מטה) ומכוסה קוצים דקים[6]. ההלקט מהווה לפעמים יחידת תפוצה כאשר הוא נלכד בשערות בעלי חיים.
הזרעים רבים, גדולים ושטוחים, חומים, בעלי כושר תרדמה והשתמרות בקרקע למשך תקופה ממושכת.
בית גידול ותפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דטורה נטוית פרי היא גרה ופולשת בעולם הישן, בדרום אמריקה ומוצאו מאמריקה הטרופית, מדרום-מערב ארצות הברית ומרכז ודרום אמריקה[1][2]. בארץ נאסף לראשונה בשנת 1989, ומגדלים אותו כצמח תרבות[7].
דטורה נטוית פרי גדלה רק בבתי גידול שנוצרו או עוצבו על ידי האדם ועל מגוון קרקעות: מקומות נטושים, בתי גדול מופרעים, קרבת ישוב, שדות שלחין, שולי דרכים וגדות נחלים מזוהמים. הוא מצוי בבקעת כנרות ובדרום משור החוף; נדיר בשרון, בערבות הירדן, בשפלה (נדיר) ובמדבר יהודה; נדיר מאוד בגולן, בבקעת חולה, בכרמל, בעמק עכו, בשומרון, בהרי יהודה, בבקעת ים המלח, בצפון הנגב, בערבה, בעמון ובאדום.
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הזרעים מכילים אלקלואידים (היוסציאמן, היסצין וסקופולאמין) רעלים מאוד, אך משמשים במינון מתאים לטיפול במחלות רבות
זרעי הדטורה משמשים כתרופה, לאחר טיפול ומינון. אין להשתמש בדטורה ללא הנחיה מרופא המוסמך לכך, שימוש לא על פי מינון נכון והנחיות נכונות, יכול לגרום למחלות, נזקים קשים, ואף למוות.
תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
זרעים בפרי
-
אבקנים של דטורה נטוית פרי
-
מאבקים של דטורה נטוית פרי
-
דטורה ביישוב בית אריה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דטורה נטוית-פרי, באתר ITIS (באנגלית)
- דטורה נטוית-פרי, באתר NCBI (באנגלית)
- דטורה נטוית-פרי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- דטורה נטוית-פרי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- דטורה נטוית-פרי, באתר צמח השדה
- דטורה נטוית-פרי, באתר Tropicos (באנגלית)
- דטורה נטוית-פרי, באתר GBIF (באנגלית)
- דטורה נטוית-פרי, באתר The Plant List (באנגלית)
- דטורה נטוית-פרי, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Datura innoxia Mill., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ 1 2 .Datura innoxia Mill, WFO: World Flora Online. Published on the Internet
- ^ Datura L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, עם עובד: עם עובד, 1998, עמ' 401-403
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי,, מגדיר לצמחי התרבות בישראל,, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 386
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 592-593
- ^ אמוץ דפני, עזריה אלון (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 11, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 92