ג'ואן קולינס

ג'ואן קולינס
Joan Collins
	ג'ואן קולינס בשנת 2007
לידה	23 במאי 1933 (בת 91); לונדון, בריטניה
שם לידה	Joan Henrietta Collins
מדינה	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	מ-1950
עיסוק	סופרת
מקום לימודים	האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה (1951); בית הספר פרנסיס הולנד ;
צאצאים	טארה ניולי, Alexander Newley
פרסים והוקרה	פרס גלובוס הזהב
	http://www.Joancollins.net
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

ג'ואן הנרייטה קולינס (באנגלית: Joan Henrietta Collins; נולדה ב-23 במאי 1933) היא שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון וסופרת יהודייה-בריטית. זכתה בפרס גלובוס הזהב. ידועה בעיקר בזכות גילום דמותה של אלקסיס קרינגטון בסדרת הטלוויזיה המצליחה "שושלת". חברת מסדר האימפריה הבריטית.

ביוגרפיה

השנים הראשונות

קולינס נולדה בפדינגטון, לונדון, בתם הבכורה של אלסה בסנט, בריטית ממשפחה נוצרית-אנגליקנית, מורה לריקוד ומארחת במועדון לילה, ובעלה ג'וזף ויליאם קולינס, ממשפחה יהודית מדרום אפריקה, סוכן אמנים, שבין לקוחותיו היו גם שירלי באסי, הביטלס וטום ג'ונס. אחותה, ג'קי קולינס, הייתה סופרת מפורסמת שכל ספריה נכנסו לרשימות רבי המכר העולמיות, ויש לה גם שני אחים צעירים - ביל וג'ושוע. קולינס למדה בבית ספר פרנסיס הולנד בלונדון, ולאחר מכן באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה.

קריירה

קריירה מוקדמת

הופעת הבכורה הקולנועית של קולינס הייתה בשנת 1951, בתפקיד קטן של מתמודדת בתחרות יופי, בקומדיה הבריטית "ליידי גודייבה רוכבת שוב". ב-1953 הופיעה באחד התפקידים הראשיים בסרט "לילות דקמרון". הופעת הבכורה שלה בסרט הוליוודי הייתה ב-1955, בסרטו של הווארד הוקס "Land of the Pharaohs" (בתרגום חופשי: "ארץ הפרעונים"). קולינס הרבתה לככב כנערת פין-אפ במגזינים בריטים בשנות ה-50 וה-60, ואף הופיעה על השערים של חלק מהם.

בשנות ה-60 וה-70 הרבתה להופיע בתפקידי אורח בסדרות טלוויזיה אמריקאיות. זכורה במיוחד הופעתה בפרק "The City on the Edge of Forever" בסדרה "מסע בין כוכבים". במהלך שנות ה-70 הופיעה במספר סרטים בריטים, וכמו כן כיכבה בשני סרטים אירוטיים שהתבססו על ספרים שכתבה אחותה ג'קי, "The Stud" ו-"The Bitch", וזכו להצלחה מסחרית רבה בבריטניה.

שושלת

ערך מורחב – שושלת (סדרת טלוויזיה)

ב-1981 קולינס קיבלה הצעה להשתתף בעונה השנייה של "שושלת", אופרת הסבון של רשת ABC ששודרה בפריים טיים, ולגלם בה את דמותה של אלכסיס, גרושתו היפה והנקמנית של טייקון הנפט בלייק קרינגטון. גילום דמותה של אלכסיס הקנה לקולינס פרסום והכרה עולמיים, ולהצטרפותה לסדרה היה חלק משמעותי בנסיקתה של הסדרה במדד נילסן ובהצלחתה מול הסדרה המתחרה והוותיקה יותר "דאלאס".

הסדרה שודרה במשך תשע עונות, בין השנים 1989–1981, וזכתה להצלחה בינלאומית. בארצות הברית היא דורגה במקום הראשון במדד נילסן בעונת השידורים של 1985–1984. על גילום דמותה של אלכסיס הייתה קולינס מועמדת לפרס גלובוס הזהב שש פעמים ברציפות (בשנים 1982 עד 1987), וזכתה בפרס פעם אחת, ב-1983. באותה שנה הייתה מועמדת גם לפרס אמי, קיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד, והופיעה (בגיל 49) בסדרת צילומי עירום שנפרסה על פני 12 עמודים במגזין "פלייבוי".

ב-1991 חזרה לגלם את דמותה של אלכסיס במיני-סדרה "שושלת: האיחוד", שרק בה הגיע הסיום המסודר של הסדרה, לאחר שב-1989 העונה התשיעית והאחרונה הסתיימה בקליף האנגר.

קריירה מאוחרת

קולינס לא הצליחה לשחזר את ההצלחה לה זכתה עם הסדרה "שושלת". בשנות התשעים הופיעה בתפקידי אורח במספר סדרות טלוויזיה אמריקאיות, כגון "רוזאן", "נני" ו"ויל וגרייס", וכן השתתפה בתפקידי משנה במספר סרטי קולנוע. ב-1994, בגיל 60, הוציאה קלטת כושר בשם "Joan Collins Personal Workout". ב-1999 השתתפה בגרסת הווידאו של המחזמר המצליח "יוסף וכתונת הפסים המשגעת".

בשנת 2000 השתתפה בסרט הקולנוע "הפלינטסטונס: ויוה רוק וגאס", שהיווה סרט המשך לסרט המצליח "הפלינסטונס" מ-1994. היא גילמה את תפקיד המשנה של אמה של וילמה פלינסטון. הסרט לא זכה להצלחה מסחרית.

ב-2006 יצאה לסיבוב הופעות ברחבי בריטניה עם "ערב עם ג'ואן קולינס", מופע יחיד שבו סיפרה על ההצלחות ועל הכשלונות בקריירה שלה ובחייה. באותה שנה הופיעה בתפקידי אורח בסדרות הטלוויזיה הבריטיות "נשות הכדורגלנים" ו"מלון בבילון".

ב-2010 הצטרפה לזמן קצר לאופרת הסבון הגרמנית "Verbotene Liebe" ("אהבה אסורה"), בה גילמה את דמותה של ליידי ג'ואן, אריסטוקרטית בריטית.

קריירה כסופרת

במקביל לקריירה שלה כשחקנית, פיתחה קולינס גם קריירה כסופרת. עד היום הוציאה שישה רומנים, שרובם הפכו לרבי מכר:

1988 - צפיית שיא (יצא גם בעברית בהוצאת זמורה ביתן ב-1989)
1990 - אהבה, תשוקה ושנאה (יצא גם בעברית בהוצאת שלגי ב-1991)
1995 - Too Damn Famous ‏
1996 - Infamous ‏
2002 - Star Quality ‏
2004 - Misfortune's Daughters

בנוסף לרומנים, היא כתבה גם שבעה ספרי לייף סטייל וארבע אוטוביוגרפיות.

בשנות התשעים הייתה קולינס מעורבת במאבק משפטי מתוקשר עם בית ההוצאה לאור רנדום האוס. קולינס חתמה עם ההוצאה לאור על הסכם לכתיבת שני ספרים תמורת 4 מיליון דולר, וקיבלה כמקדמה 1.2 מיליון דולר. בספטמבר 1991 הגישה קולינס להוצאה טיוטה בת 690 עמודים של הספר שכתבה. ההוצאה לאור סברה שטיוטת הספר הייתה באיכות נמוכה מאוד, שאינה ניתנת לפרסום, ודרשה מקולינס להחזיר את המקדמה שקיבלה, בטענה שלא עמדה במחויבותה על פי ההסכם. קולינס סירבה להחזיר את המקדמה, ואף הגישה ב-1992 טיוטה של ספר נוסף ודרשה לקבל את יתרת 4 מיליון הדולר שהובטחו לה, בטענה שעל פי ההסכם היא הייתה מחויבת רק להגיש שתי טיוטות מלאות של ספרים, ולא טיוטות שיהיו מקובלות על הוצאת הספרים. עוד טענה קולינס, שההוצאה לא סיפקה לה את הסיוע בעריכת הספרים שלו ציפתה. בפסק הדין שניתן ב-1996 נקבע, שקולינס תוכל לשמור על המקדמה שקיבלה, ובנוסף ההוצאה לאור תשלם לה מיליון דולר נוספים.

עיסוקים נוספים

מוזיקה

ב-1959 ביצעה במהלך טקס האוסקר את השיר "It's Great Not To Be Nominated", ביחד עם אנג'לה לנסברי ודנה וינטר. ב-1962 שרה את השיר "Let's Not Be" בסרט "הדרך להונג קונג" עם בינג קרוסבי ובוב הופ. ב-1963 חברה לפיטר סלרס ולמי שהיה אז בעלה אנתוני ניולי, והשלושה הוציאו אלבום בשם "Fool Britannia", שזכה להצלחה והגיע ל"עשרת הגדולים" במצעד האלבומים הבריטי.

ב-1983, במסגרת פרק בסדרה "שושלת", היא שרה את השיר "The Boys in the Back Room", שבוצע במקור על ידי מרלן דיטריך בשנות ה-30. ב-1986, במסגרת הופעתה במיני סדרה "מונטה קרלו", ביצעה את "The Last Time I Saw Paris". עוד בשנות השמונים, היא הוציאה סינגל של הופעה חיה שהוקלטה בהולנד, שבה היא מצטטת את שירו של ג'ון לנון "Imagine", בליווי התזמורת הסימפונית של לונדון.

ב-2001 הופיעה בוידאו קליפ לשירה של להקת Badly Drawn Boy ‏"Pissing in the Wind".

פרסומות

לאורך הקריירה הופיעה קולינס בפרסומות רבות. בתחילת שנות השבעים החלה להופיע בפרסומות בטלוויזיה ובעיתונים ל"בריטיש איירווייז", והמשיכה לפרסם את חברת התעופה במשך יותר משלושה עשורים. באמצע שנות השמונים פרסמה את משקה הג'ינג'ר אייל של קנדה דריי ואת סניו, והייתה הפרזנטורית של הבושם "Scoundrel" של רבלון. בעשור הראשון של המאה ה-21 הופיעה בפרסומות בטלוויזיה הבריטית למרקס אנד ספנסר, למצלמות של חברת אולימפוס, למותג האופנה האמריקאי Old Navy ולרשת מלונות מריוט.

עבודת צדקה

קולינס הביעה לאורך השנים תמיכה פומבית במספר מטרות צדקה. ב-1982 הופיעה בפני הקונגרס האמריקאי ודיברה על הצורך בהגדלת מימונם של מחקרים נוירולוגים. ב-1988 קיבלה את אות הכבוד הגבוה ביותר שמעניקה הקרן הבינלאומית למען ילדים עם לקויות למידה, כהוקרה על תמיכתה רבת השנים בפעילות הקרן. באותה שנה נחנך אגף חדש על שמה בבית החולים לילדים של מישיגן. ב-1990 מונתה כחברת כבוד באגודה הלאומית הבריטית למניעת התאכזרות לילדים. ב-1994 קיבלה פרס על מפעל חיים מהאגודה לחקר סרטן השד בבריטניה, על תרומתה להגברת המודעות לסרטן השד בבריטניה. ב-2003 פרסה את חסותה על ההוספיס לילדים "Shooting Star" בבריטניה, ובמקביל המשיכה לתמוך במספר ילדים מאומצים בהודו, דבר שנהגה לעשות במשך מעל 25 שנים.

תואר אבירות

ב-1997 הוענק לקולינס על ידי המלכה אליזבת תואר האבירות הבריטי OBE, כהוקרה על תרומתה לתרבות ועל פעילות הצדקה שלה.

חייה האישיים

קולינס הייתה נשואה חמש פעמים. ב-24 במאי 1952 נישאה לשחקן האירי מקסוול ריד. השניים התגרשו ב-1956. בסוף שנות ה-50 ניהלה רומן של שנה וחצי עם וורן בייטי, במהלכו השניים היו מאורסים לזמן קצר וקולינס עברה הפלה. ב-27 במאי 1963 קולינס התחתנה עם הזמר, השחקן והמלחין האנגלי אנתוני ניולי. לה ולניולי נולדו שני ילדים: בת בשם טארה סינארה ניולי ובן בשם אלכסנדר אנתוני ניולי. קולינס וניולי התגרשו ב-1970. במרץ 1972 קולינס נישאה לאיש העסקים ומפיק הסרטים האמריקאי רון קאס. במסגרת נישואיהם נולדה ילדתה השלישית של קולינס, קייטי קאס. קולינס וקאס התגרשו ב-1983, אולם הם נשארו בקשר קרוב עד למותו של קאס ממחלת הסרטן ב-1986. ב-3 בנובמבר 1985, בשיא הצלחתה של הסדרה "שושלת", קולינס נישאה לזמר השוודי פיטר הולם, בטקס שנערך בלאס וגאס. הם התגרשו ב-25 באוגוסט 1987, לאחר הליכי גירושים ארוכים ומתוקשרים. לאחר הגירושים עזבה קולינס את לוס אנג'לס וחזרה להתגורר בלונדון. ב-17 בפברואר 2002 התחתנה בלונדון עם בעלה החמישי, פרסי גיבסון, מנהל חברת תיאטרון הצעיר ממנה ב-32 שנים.

פילמוגרפיה נבחרת

קולנוע

ליידי גודייבה רוכבת שוב (1951)
לילות דקמרון (1953)
Our Girl Friday ‏(1953)
Land of the Pharaohs ‏(1955)
The Girl in the Red Velvet Swing ‏(1955)
The Opposite Sex ‏(1956) המין הנגדי
אי בשמש (1957)
הבראבדוס (1958)
The Road to Hong Kong ‏(1962)
Tales from the Crypt ‏(1972)
I Don't Want to Be Born ‏(1975)
ממלכת הנמלים (1977)
The Big Sleep ‏(1978)
מכת שמש (1979)
The Clandestine Marriage ‏(1999)
הפלינטסטונס: ויוה רוק וגאס (2000)
Saving Santa‏ (2013) - דיבוב
The Time of Their Lives ‏(2017)

טלוויזיה

שושלת (1981-1989)
חטאים (מיני סדרה, 1986)
Annie: A Royal Adventure!‏ (1995, סרט טלוויזיה של ABC)
Pacific Palisades (מיני סדרה, 1997)
קבלו את ג'ואן קולינס, BBC‏, 2022^[1]

תפקידי אורח בולטים

מסע בין כוכבים (פרק אחד, 1967)
משימה בלתי אפשרית (פרק אחד, 1969)
סטארסקי והאץ' (פרק אחד, 1977)
ספינת האהבה (פרק אחד, 1983)
רוזאן (פרק אחד, 1993)
ויל וגרייס (פרק אחד, 2000)
מלון בבילון (פרק אחד, 2006)
נשות הכדורגלנים (2 פרקים, 2006)

לקריאה נוספת

אוטוביוגרפיות:

Joan Collins (1978), Past Imperfect: An Autobiography, Simon and Schuster; Book Club, ASIN B00443S21S
Joan Collins (1996), Second Act: An Autobiography, St. Martin's Press, ASIN B000OTZ2IC
ג'ואן קולינס: כל האמת . הוצאת מודן/שרה פרידמן, 1986. מאנגלית: דפנה לוי.

ביוגרפיות:

John Kercher (1984), Joan Collins, Gallery Books, ISBN 0831715006
Robert Levine (1985), Joan Collins, Superstar: A Biography, Dell Publishing, ISBN 0440143993
Jay David (1988), Inside Joan Collins: A Biography, Carroll & Graf Publishers, ASIN: B002M8ODU6
Graham Lord (2007), Joan Collins: The Biography of an Icon, Orion, ISBN 9780752893501

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של ג'ואן קולינס

ג'ואן קולינס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ג'ואן קולינס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'ואן קולינס, באתר AllMovie (באנגלית)
ג'ואן קולינס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ג'ואן קולינס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ג'ואן קולינס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ואן קולינס, באתר Discogs (באנגלית)
ג'ואן קולינס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ג'ואן קולינס, דף שער בספרייה הלאומית
נורית ברירו, ויווה לה דיווה, באתר ynet, 24 במאי 2006 ‏
סטפני מארש, טיימס, השושלת של ג'ואן קולינס, באתר nrg‏, 23 בדצמבר 2013

הערות שוליים

^ אורי קליין, ג'ואן קולינס בת ה-89 עדיין אגדה, באתר הארץ, 23 במרץ 2022

[1] אורי קליין, ג'ואן קולינס בת ה-89 עדיין אגדה, באתר הארץ, 23 במרץ 2022

[1]

פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה
1969–1980	לינדה קריסטל (1969) • פגי ליפטון (1970) • פטרישה ניל (1971) • גייל פישר (1972) • לי רמיק (1973) • אנג'י דיקנסון (1974) • לי רמיק (1975) • סוזן בלייקלי (1976) • לסלי אן וורן (1977) • רוזמרי האריס (1978) • נטלי ווד (1979) • יוקו שימאדה (1980)
1981–2000	לינדה אוונס/ברברה בל גדס (1981) • ג'ואן קולינס (1982) • ג'יין ויימן (1983) • אנג'לה לאנסברי (1984) • שרון גלס (1985) • אנג'לה לאנסברי (1986) • סוזן דיי (1987) • ג'יל אייקנברי (1988) • אנג'לה לאנסברי (1989) • שרון גלס/פטרישיה ווטיג (1990) • אנג'לה לאנסברי (1991) • רג'ינה טיילור (1992) • קתי בייקר (1993) • קלייר דיינס (1994) • ג'יין סימור (1995) • ג'יליאן אנדרסון (1996) • כריסטין לאטי (1997) • קרי ראסל (1998) • אידי פאלקו (1999) • סילה וורד (2000)
2001–היום	ג'ניפר גארנר (2001) • אידי פאלקו (2002) • פרנסס קונרוי (2003) • מרישקה הרגיטאי (2004) • ג'ינה דייוויס (2005) קירה סדג'וויק (2006) • גלן קלוז (2007) • אנה פקווין (2008) • ג'וליאנה מרגוליס (2009) • קייטי סגל (2010) • קלייר דיינס (2011) • קלייר דיינס (2012) • רובין רייט (2013) • רות וילסון (2014) • טראג'י פ. הנסון (2015) • קלייר פוי (2016) • אליזבת מוס (2017) • סנדרה או (2018) • אוליביה קולמן (2019) • אמה קורין (2020) • מקיילה ג'יי רודריגז (2021) • זנדאיה (2022) • שרה סנוק (2023)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ג'ואן קולינס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ואן קולינס