בוריסלב
| |||
 | |||
| כנסיית אנה הקדושה בבוריסלב | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| אובלסט |
 לבוב | ||
| ראש העיר | וולודימיר פירמן (Volodymyr Firman) | ||
| תאריך ייסוד | 1387 | ||
| שטח | 37.0 קמ"ר | ||
| גובה | 359 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 32,473 (2022) | ||
| קואורדינטות | 49°21′N 23°25′E / 49.350°N 23.417°E | ||
| אזור זמן | UTC+2 | ||
| אתר העיר | |||
בוריסלב (באוקראינית: Борислав, בפולנית: Borysław) היא עיר באזור לבוב ודרוהוביץ שבמערב אוקראינה.
תולדות העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור העיר הנוכחי היה מיושב לפחות מאז תקופת הברונזה. באזור שרידי מקדש אלילי מהאלף הראשון לפני הספירה, ובו מאות ציורי קיר חרוטים בסלע, ציורים המעידים על עבודת אל שמש מהתקופה הקדם-נוצרית.
בין המאות ה-9 וה-13 התקיים במקום מבצר בשם טוסטאן (Tustan), שהיה חלק מחגורת מבצרים שהגנה על נסיכות קייב ממערב ומדרום. לאחר פירוק נסיכות קייב הועבר האזור לנסיכות גאליץ'-וולין ועם נפילתה של זו במאה ה-14 נכלל האזור בשטח שלטונה של ממלכת פולין שקדמה לאיחוד הפולני-ליטאי. אזכורה הראשון של בוריסלב הוא במסמך מ-19 במרץ 1387, ובו מפורט רכושה של ידוויגה, מלכת פולין.
בעת חלוקת פולין ב-1772 סופחה בוריסלב לאוסטריה והפכה לחלק מאזור גליציה תחת שלטון אוסטריה. באזור פותחו מכרות מחצבים, בהם נפט, ובשנת 1863 נוסד במקום אחד מאתרי קידוח הנפט הראשונים בעולם. בשנת 1909 הופקו באתר קידוחי הנפט באזור למעלה מ-2 מיליון טון נפט - כ-5% מתפוקת הנפט העולמית באותה תקופה. עקב השגשוג בתחום הנפט גדלה אוכלוסיית היישוב. כמו כן, במכרות בסביבות העיירה הופק המחצב אוזוקריט (ozokerite), בו נעשה שימוש לשם בידוד הכבל הטלפוני התת-מימי הטרנס אטלנטי הראשון. ב-1872 נחנך קו הרכבת בין בוריסלב לדרוהוביץ.
לאחר מלחמת העולם הראשונה ומלחמת פולין-אוקראינה, סופח האזור לפולין. במקום הוקם מכון מחקר והכשרה בתחום הפקת הנפט, והאזור היה אחד מאזורי התעשייה החשובים בפולין באותה תקופה. ב-1933 הוענק ליישוב מעמד של עיר.
בשנת 1939 סיפחה ברית המועצות את בוריסלב. בשנת 1941 כבשה את העיר גרמניה הנאצית. לאחר מלחמת העולם השנייה שבה העיר לשליטה סובייטית. מאז שנת 1991 שייכת העיר לאוקראינה העצמאית. למרות שמחצבי הנפט כמעט מוצו, ענף הפקת הנפט הוא עדיין הענף העיקרי של התעשייה המקומית.
יהודי בוריסלב
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילה הייתה כפופה קהילת בוריסלב לקהילת דרוהוביץ, אך בראשית המאה ה-20 נעשתה לקהילה עצמאית. בשנת 1900 גרו בעיר 5,950 יהודים, ורבים מהם היו קשורים לתעשיית הנפט המקומית. בשנים אלה פוטרו מאות מיהודי העיר ממשרותיהם בתעשיית הנפט בשל אנטישמיות, והחלה הגירה גדולה של יהודים מהעיר לארצות הברית.
פעילות ציונית החלה בבוריסלב עוד במאה ה-19, עם הקמת אגודה ראשונה של חובבי ציון במקום בשנת 1887, וייסוד ארגון בני ציון בעיר בשנת 1892. בשנת 1902 נפתח בעיר סניף של ההסתדרות הציונית, ובשנת 1911 נוסד בה סניף של תנועת המזרחי. בית ספר יהודי מרשת כי"ח נוסד בעיר בשנת 1890, ובשנת 1893 הוקם בה בית ספר עברי. בתקופה זו פעל בעיר המחנך צבי אלעזר טלר. בין מלחמות העולם פעלו בעיר מספר תנועות נוער ציוניות, ובהן עקיבא, בית"ר, גורדוניה והשומר הצעיר.
בעיר פעלו מספר חצרות חסידיות, ובין האדמו"רים שכיהנו בה היו רבי אברהם מרדכי ספרין משושלת קומרנה ורבי גדליהו גוטליב משושלת לודמיר-סאמבור. הרב האחרון של הקהילה היה ד"ר יעקב אביגדור, שכיהן גם כרבה הראשי של דרוהוביץ'.
בשנות השלושים סבלו יהודי העיר מגילויי אנטישמיות מצד שכניהם הפולנים והאוקראינים, תוך מעשי אלימות וקריאה לחרמות. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בבוריסלב כ-14,000 יהודים, מתוך כ-41,000 תושבים.
הלנה שרה בלם הצילה מספר יהודים וקיבלה על כך הכרה כחסידת אומות העולם.
בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת ספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את בוריסלב, וב-24 בספטמבר הועברה העיר לידי הצבא האדום בהתבסס על הסכם ריבנטרופ–מולוטוב. הגרמנים כבשו בשנית את בוריסלב ב-1 ביולי 1941, ועם כניסתם אליה נרצחו ברחובות העיר מאות יהודים בידי אוקראינים ופולנים, בסיוע הגרמנים. לאחר הפוגרום, מונה בעיר יודנרט, בראשות מיכאל הרץ, אשר נצטווה לספק יהודים לעבודות כפייה, ולהעביר לגרמנים תשלומי כופר. במהלך עבודות הכפייה נהרגו יהודים רבים כתוצאה מהתעללות הגרמנים והאוקראינים.
בנובמבר 1941 רצחו שוטרים גרמנים למעלה מ-800 מיהודי העיר, ובהם נכבדי הקהילה ומשכיליה, ביער סמוך.
בחורף 1942-1941 מתו רבים מיהודי העיר כתוצאה מרעב וממגפות. באוגוסט 1942 גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ למעלה מ-4,000 מיהודי בוריסלב, ורבים נרצחו במקום. לאחר הגירוש הוקמו בבוריסלב שני גטאות בחלקה העני של העיר.
באוקטובר 1942 גורשו מבוריסלב לבלז'ץ עוד למעלה מאלף יהודים, ובנובמבר נרצחו וגורשו עוד כ-2,000 יהודים, בעיקר זקנים, נשים וילדים. כ-1,500 יהודים הועברו למחנה עבודה סמוך, ויתר יהודי הגטו נרצחו בבורות ירי עד יוני 1943.
עד יולי 1944 נרצחו רוב היהודים שהועברו למחנה העבודה הסמוך, ויתר היהודים הועברו למחנה פלאשוב ולאושוויץ. בד בבד, נערך מצוד של אוקראינים אחר יהודים שהסתתרו בסביבת העיר. מספר יהודים שניסו להימלט מהעיר לכיוון הונגריה נתפסו, ונרצחו בידי איכרים מקומיים.
מבני הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרופ' שבח וייס, לשעבר יו"ר הכנסת.
- ד"ר אהרון וייס, היסטוריון וחוקר שואה, אחיו הבכור של פרופ' שבח וייס.
- מיכאל ברקוביץ', מחנך וסופר ציוני.
- יונס ברננקי, סבו מצד אביו של בן ברננקי, יו"ר הבנק הפדרלי בארצות הברית.
- פרופ' מריאן גורצקי, מדען, יזם, ממציא, מאבות הביוטכנולוגיה בישראל
- לאון הרטמייר, אביה של הסופרת שלומית הרטמייר.
- נפתלי פירר אביו של הרב אלימלך פירר
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בוריסלב
- בוריסלב, באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- ספר יזכור לקהילת בוריסלב, בספריית העיר ניו יורק
- בוריסלב ב אתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "בוריסלב", באתר השטעטל הווירטואלי
- ספר זכרונות של יוצא בוריסלב, באתר יד ושם
- "בוריסלב", באתר JewishGen (באנגלית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו'), מייקל מקונל ומרטין דין, בוריסלב, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 755–757), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
בוריסלב (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית
