יעקב אגור
 | |
| לידה |
1911 רובנו, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
1996 (בגיל 85 בערך) תל אביב, ישראל |
| שם לידה | יעקב גולדפרב |
| מקום לימודים |
הגימנסיה העברית "הרצליה"  |
| תחום יצירה | צילום |
  | |
יעקב אגור (1911–1996) היה צלם ישראלי, יליד האימפריה הרוסית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יעקב אגור נולד ברובנו שבאוקראינה בשנת 1911 בשם יעקב גולדפרב. בנעוריו עבר לדנציג, שם נחשף לראשונה לצילום. בין השנים 1926-1923 שלחוהו הוריו לארץ ישראל ללימודים בבית הספר הריאלי בחיפה ובגימנסיה הרצליה בתל אביב. סיים את לימודיו התיכוניים בדנציג. לאחר מכן נרשם ללימודי ציור בנירנברג, גרמניה. בשנות ה-30 עבר לפולין.
בתקופת מלחמת העולם השנייה שירת אגור כקצין בצבא הפולני ומאוחר יותר ברח לברית המועצות, עסק בעיצוב תפאורות לסרטים ושירת כקצין מודיעין בצבא האדום. בני משפחתו נספו בשואה. לאחר המלחמה שב לפולין במסגרת הרפטריאציה ונשלח בשנת 1945 מטעם בית הספר לקולנוע בלודז' לברלין לרכוש ציוד צילום. את אשתו הרקדנית הלנה וולנסקי (שמה המקורי היה שרה לבקבוביץ') הכיר בלודז' עוד לפני המלחמה. עסק בצילום תיאטרון החל משנת 1956. השתתף ב"תערוכת הצילומים העולמית" באמסטרדם.
בשנת 1958 עלה לישראל עם משפחתו למעברת העולים פרדס רובין. משם עברו לתל אביב-יפו. כבר בשנת 1959, בעקבות מפגש עם עיתונאי מ"על המשמר" הציג גולדפרב את תערוכתו הראשונה בארץ בבית סוקולוב בתל אביב. אורי קיסרי שיבח את גולדפרב על כישרונו במאמר ב"הארץ". בשנות ה-60 של המאה ה-20 הפך אגור לצלם הראשי של תיאטרון הבימה. בנוסף, תצלומיו פורסמו בעיתונים כגון "העולם הזה" (1962-1960) ו-"הארץ" (1980-1963). האמנית מיכל היימן שימשה כעוזרת שלו תקופה מסוימת. בשנת 1986, בעקבות החלשות ראייתו, נטש את הצילום והחל לעסוק בציור ורישום.
חלקה הגדול של יצירתו התמקד בתיעוד תיאטרון ומחול. תצלומיו התיעודיים נמנעו מביום סצנות ועשו שימוש בתאורה טבעית בלבד (סירב להשתמש במבזק). בנו העיד על עבודתו של אביו: ""הצילום של אבי הוא דבר בלתי רגיל. הוא אף פעם לא חשב על עצמו, רק על האובייקט, הבן-אדם שמולו ואופיו. הוא ידע להוציא מהם את הבפנים."
היה נשוי להלנה, רקדנית ומורה לריקוד. לשניים נולד הבן אלכסנדר אגור (נולד ב-1948), אף הוא צלם המתגורר בניו יורק.[1] בסוף 1991 הוצגה תערוכת צילומים שלו (מן השנים 1948-1982) בקמרה אובסקורה (אוצרת: מיכל היימן).
רעייתו נפטרה כחודש לפניו. יעקב אגור נפטר ב-1996. ציווה את גופתו למדע. בנו תרם את ארכיון צילומיו, כולל למעלה מ-60,000 תשלילים למרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה באוניברסיטת תל אביב. שמעון לב-ארי ניהל את עיזבונו של אגור ושקד על הכנת ספר לזכרו, אולם לא סיים את מלאכתו מסיבות בריאותיות.
בשנת 2011 הוצגו תמונות היסטוריות שלו בתערוכה במוזיאון תל אביב. במקביל יצא לאור הספר, "יעקב אגור, צלם", הכולל מבחר מתצלומיו. את הספר ערכו פרופ' שמעון זנדהאוז ודני קרוון. גם מיכל היימן, שהייתה מיודדת עם אגור הייתה מעורבת במשך שנתיים ביצירת הספר. התערוכה והספר מומנו מטעם מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב אגור, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- אלי ערמון אזולאי, תערוכה חדשה לצלם הישראלי יעקב אגור, באתר הארץ, 14 ביולי 2011
יעקב אגור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- יעקב אגור, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מצלמתי דגם 1917, מעריב, 13 בספטמבר 1974