יק"א

יק"א (ביידיש:"יידישע קאָלאָניזאַציע אַסאָסיאַציע", מאנגלית: J.C.A; ראשי תיבות של Jewish Colonization Association; בתרגום לעברית: "החברה היהודית להתיישבות") נוסדה ב-10 בספטמבר 1891 על ידי הברון מוריס הירש. מטרתה העיקרית הייתה לסייע ליהודים ליישובם של יהודים פליטי האימפריה הרוסית בעיקר בארגנטינה ואמריקה, והכשרתם כחקלאים ובעלי מלאכה יצרניים ועצמאיים. יק"א רכשה מיליוני דונמים של קרקעות, הקימה עשרות מושבות חקלאיות, והעניקה למתיישבים היהודים אדמות, כלים, הדרכה חקלאית ואשראי באמצעות רשת של אגודות קואופרטיביות להלוואה וחיסכון. בתחום החינוך יק"א ייסדה ומימנה את פעילותם של מאות בתי ספר חקלאיים בגליציה, וכן הקימה רשת עניפה של לשכות מודיעין למהגרים היהודיים. מראשית המאה ה-20 ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, יק"א הייתה הגוף המרכזי בפעילות לגאולת קרקע בארץ ישראל, בעיקר באזור הגליל, למרות שלא הייתה גוף ציוני.

הברון מוריס הירש

נכון ל-2014 החברה נקראת J.C.A ראשי תיבות של Jewish Charitable Association, ועיקר מטרותיה לקדם את ההתיישבות, החינוך, התיירות והמחקר החקלאי בפריפריה הכפרית בגליל, בנגב ובערבה.

היסטוריה

חובבי ציון ניסו לשכנע את הברון הירש לסייע בהגירה לכיוון ארץ ישראל. אולם ארץ ישראל, שהייתה נתונה באותו זמן לשלטון עות'מאני, לא הייתה יעד מועדף על הירש. הברון החליט להקים את מושבותיו בארגנטינה ובארצות הברית ואלפי יהודים מרוסיה עברו למושבותיו אלה וזכו לחיי קהילה וללימודי חקלאות. לימים פעילות החברה תשמש כטיעון לקיום תאוריית הקונספירציה האנטישמית, "תוכנית אנדיניה".

מועצת המנהלים בשער יק"א (מכללת תל-חי) בעת ביקור בישראל בשנת 2012.

אחר פטירתו של הברון הירש בשנת 1896, שהוריש לה הון עתק, הוחלט להוסיף את ארץ ישראל למדינות הנתמכות על ידי חברת יק"א. בתחילה, נתמכו על ידי יק"א משמר הירדן, נס ציונה, וחדרה. ב-1899 ביקש הברון רוטשילד את סיוע יק"א לפיתוח ארץ ישראל ולאחר שנה יצא לפועל הסכם בין יק"א לרוטשילד, לפיו בוטלה פקידות הברון רוטשילד בארץ וניהול מושבות הברון הועבר ליק"א. הברון הבין כי תמיכתו במושבות לא נעשתה בצורה נכונה, בנוסף להפסדים כספיים רבים, יחסים מתוחים בין הפקידים והאיכרים, מרידות וביקורת שהוטחה עליו מכל הכיוונים. במסגרת ההסכם, הוקמה מועצה לארץ ישראל בראשות הברון רוטשילד, שהעביר אליה 15 מיליון פרנק זהב, לסיוע לפעילות יק"א בארץ.

בט"ו כסלו תרס"א, (1900) מפרסם העיתון המגיד כתבה תחת הכותרת "מפת ארץ ישראל החדשה", ובהמשך הכתבה: "מפת ארץ ישראל חדשה נדפסה על ידי חברת יק"א. המפה הזאת צוירה ונרשמה כנראה בבית ספר "חברת כל ישראל חברים" בירושלים, והוועד המרכזי של החברה בפריז מצא אותה לראווה להיות נדפסת ולצאת לאור העולם. במפה רשומים כל מושבות היהודים שבארץ בדיו אדום וממנה הננו רואים כי יש לנו עד עתה שלושים נקודות יהודיות בארץ אבותינו, מן בתימה אשר בצפון ועד קסטינה אשר בנגב".

ב-1901 התמנה חיים מרגליות קלווריסקי למנהל פעולות יק"א בגליל התחתון. בשנה זאת הוקמו על ידי חברת יק"א המושבות הראשונות באזור: יבנאל וכפר תבור.

יק"א פעלה בהיקף נרחב למדי בארץ, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. היא פעלה על פי שיקולים כלכליים בלבד. בעלי הפוטנציאל כמו איכרים פרטיים זכו להלוואות לטווח ארוך ובריבית נמוכה. שיטת המענקים של הברון רוטשילד, על פיה ניתנו קצבאות למשקי בית ללא קשר ליעילות העבודה, נפסקה ומתיישב שלא הצליח להתבסס בארץ, קיבל תמיכה כספית כדי לעזוב את הארץ.

בשנת 1924 החליפה חברת פיק"א (חברת התיישבות יהודים בפלשתינה - תוספת פ"א) את יק"א בפעילותה לתמיכה במתיישבים.

סיוע להגירת יהודים מתחום המושב

על רקע גל ההגירה הגדול של יהודי תחום המושב אשר היה בעיצומו בראשית המאה ה-20, התגלו קשיים משמעותיים בדרכם של המהגרים אל הארץ החדשה. קשיים אלה כללו נושאים לוגיסטיים וכן מעשי נוכלות רבים במעברי הגבול ובדרכים.

על מנת לתת מענה לכל הקשיים והאתגרים האלה, הקימה יק"א מאות סניפי מודיעין מקומיים ואזוריים ברחבי תחום המושב.

אחרי קום מדינת ישראל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

במאה ה-21 פעילה יק"א בעיקר בגליל ובנגב. החברה תומכת בפרויקטים בתחומי החינוך, החקלאות והתיירות הכפרית. הסיוע בחקלאות ובתיירות נובע מהחשיבות שמייחסת יק"א לענפים אלה כמקור הכנסה ותעסוקה עיקריים באזורי הפריפריה. נכון ל-2013 משמש סטיבן ויילי כהן מאנגליה כנשיא החברה וזאב מילר משמש כמנהלה.

הנחת אבן פינה בגילת נגב בנוכחות מועצת המנהלים ומנהל יק"א זאב מילר

מועצת המנהלים של יק"א החליטה שמוזיאון חצרות איכרים בכפר תבור ישמש כמוזיאון יק"א, זאת בשיתוף הנהלת ועמותת המוזיאון, המועצה המקומית כפר תבור והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

ראו גם

• פיק"א
• הברון מוריס הירש

לקריאה נוספת

• אלכס ביין, תולדות ההתיישבות הציונית, הוצאת מסדה, תש"ג-1942, ירושלים
• יהודית איילון, עורכת: חנה עמית, "עת־מול - עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל", "מלך הביצה", הוצאת יד יצחק בן-צבי, אדר ב' תשס"ג, מרץ 2003, כרך כ"ח, גיליון 4(168), עמוד 17–19.
• יאיר זלטנרייך, "מפגשי תרבויות? מושבות הגליל התחתון בעיני פקידי יק"א ופיק"א", קתדרה, 120 (2006), עמ' 134-107.
• מרוה בלוקה (עורכת), יק"א – החברה להתיישבות היהודים, עת-מול 253 (נובמבר 2017).
• לילך ברק, השותפה השקטה: מאה שנות עשייה של יק"א בישראל 2024-1924, הוצאת יק"א בישראל, 2024.

קישורים חיצוניים

• אתר יק"א
• עמוד הפייסבוק הרשמי של יק"א
• הארכיון של יק א, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים סימול החטיבה: J93 (יק"א בישראל) ו J15M (מפות ותוכניות)
• יק"א בעמלנט
• "יק"א", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• יק"א, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
• דוד שמש, פעולותיהן של יק"א ופיק"א בארץ-ישראל, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: זבולון פורן (עורך),הברון בנימין-אדמונד רוטשילד: אבי הישוב, הוצאת קרן קיימת לישראל, 1986
• יורם מיורק, ‏אמיל מאירסון וראשית המעורבות של חברת יק"א בארץ-ישראל, קתדרה 62, דצמבר 1991, עמ' 79-67
• יאיר זלטנרייך, ‏מפגשי תרבויות? מושבות הגליל התחתון בעיני פקידי יק"א ופיק"א, קתדרה 120, יוני 2006, עמ' 107–119, 134-128
• יק"א, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים
• יק"א, דף שער בספרייה הלאומית