יולי דניאל
 | |
| לידה |
15 בנובמבר 1925 מוסקבה, ברה"מ  |
|---|---|
| פטירה |
30 בדצמבר 1988 (בגיל 63) מוסקבה, ברה"מ |
| מדינה |
ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית העלמין וגנקובסקויה |
| אירועים משמעותיים |
אסיר מצפון |
| שם עט |
Nikolaj Aržak |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה האזורית של מוסקבה |
| שפות היצירה |
רוסית |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
אלכסנדר דניאל |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
יולי מרקוביץ' דניאל (ברוסית: Юлий Маркович Даниэль; 15 בנובמבר 1925 - 30 בדצמבר 1988) היה סופר יהודי בברית המועצות. דיסידנט שיצא בגלוי נגד המשטר הסובייטי והיה אסיר פוליטי בגולאג.
ראשית דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יולי דניאל נולד במוסקבה ב-15 ביוני 1925. אביו, מ. דניאל, היה סופר יידיש ומחזאי. בעת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1942, בהיותו בן 17 הצהיר כי גילו גבוה יותר וגויס לצבא האדום. נלחם בחזיתות אוקראינה ובלארוס ובשנת 1944 נפצע קשה ברגליו ושוחרר מהצבא.
בשנת 1950 סיים יולי דניאל את לימודיו במכון הפדגוגי במוסקבה ועבד כמורה בקלוגה ובמוסקבה והחל לפרסם תרגומי שירה ממספר שפות. ביחד עם ידידו הסופר אנדריי סיניאבסקי כתב ספרים סאטיריים שהוברחו לפרסום בצרפת בשמות הבדויים אברם טרץ וניקולאי ארז'אק.
"יום הרצח"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסיפורו הנודע "קול מוסקבה" (Говорит Москва) משנת 1962 מסופר על כך שהממשלה הסובייטית מודיעה כי רצח הוא חוקי ומכריזה על "יום הרצח", מפניו יהיו חסינים השוטרים ועובדי התחבורה בלבד.
סיפור פנטסטי-מקברי זה בא לגנות את זילות חיי האדם בברית המועצות.
הסיפור התפרסם במלואו בתרגום לעברית בדבר השבוע בשנת 1966.
משפט ומאסר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1965 הודח ניקיטה חרושצ'וב על ידי ליאוניד ברז'נייב והחלה תקופה של הקשחת הגישה כלפי הדיסידנטים וכלפי הבעת דעות פוליטיות בעל פה ובכתב. יולי דניאל ואנדריי סיניאבסקי נעצרו והועמדו לדין בבית המשפט העליון במוסקבה, על "פעילות אנטי סובייטית" בשל פרסום ספריהם בשמות בדויים בארצות חוץ. המשפט נערך מסתיו 1965 עד פברואר 1966, וזכה לכיסוי תקשורתי נרחב בעולם. המשפט עצמו נערך בדלתיים סגורות, ויולי דניאל נדון ל-5 שנות מאסר ואנדרי סינייבסקי נדון ל-7 שנות מאסר.
לאחר המשפט הביעו אנשי רוח וקומוניסטים ברחבי העולם את מחאתם נגדו. העיתון פראבדה הגן על פסקי הדין באומרו ששני הסופרים לא הבינו את טיבה של "הדמוקרטיה הסוציאליסטית" של ברית המועצות. יש הרואים במשפט סינייבסקי-דניאל את ראשיתה של התנועה הדיסידנטית בברית המועצות.
במשך שנות מאסרו במחנה העבודה במולדובה, יצאו יולי דניאל וחמישה סופרים דיסידנטים נוספים במחאה רשמית על התנאים ששררו במחנות.
לאחר ארבע שנים במחנה העבודה ושנה נוספת בכלא יצא יולי דניאל לחופשי.
לאחר השחרור וסוף דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שחרורו מן המאסר, שבמהלכו כמעט ואיבד את שמיעתו, התגורר דניאל בקלוגה ובמוסקבה, אך חדל מכל פעילות דיסידנטית. לאחר עלייתו לשלטון של מיכאיל גורבאצ'וב חלה הקלה מסוימת בהגבלות על הספרות ויצירותיו של דניאל החלו להיות נפוצות בברית המועצות.
ביוני 1988 לקה דניאל במספר התקפי לב. בשוכבו בבית חולים, העז השבועון הפופולרי אוגוניוק לפרסם בחודש יולי של אותה שנה חמישה משיריו. ב-30 בדצמבר 1988 נפטר דניאל בביתו במוסקבה לאחר התקף לב נוסף.
בשנת 1991 התפרסם באיזבסטיה שתוצאות המשפט נבדקו מחדש וכל הנאשמים זוכו מאשמה.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- This is Moscow Speaking and Other Stories, E. P. Dutton. NY, 1969
- Prison poems, J. P. O'Hara, 1972
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יולי דניאל, "קול מוסקבה", דבר, 18 בפברואר 1966; המשך; המשך; המשך; המשך
- יולי דניאל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- יולי דניאל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)