לדלג לתוכן

חברון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
עריכה
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
פירוש נוסף ערך זה עוסק בעיר בהרי יהודה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חברון (פירושונים).
חברון
الخليل
סמל חברון
סמל חברון
סמל חברון
חברון, 2013
חברון, 2013
מדינה / טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית (80% משטח העיר)
ישראלישראל שלטון צבאי ישראלי (20% משטח העיר)
נפה פלסטינית
מחוז ישראלי[א]		 חברון
יהודה ושומרון
ראש העיר תייסיר אבו סנינה
אייל גלמן (בחלק הישראלי)
תאריך ייסוד האלף ה-3 לפנה"ס (משוער)
שטח 74.102 קמ"ר
גובה 927 מטרים
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 215,452[1] (2016)
קואורדינטות 31°32′00″N 35°05′42″E / 31.5333333333333°N 35.095°E / 31.5333333333333; 35.095
אזור זמן UTC +2
http://www.hebron-city.ps/
אתר מורשת עולמית
העיר העתיקה של חברון / אל-ח'ליל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2017, לפי קריטריונים 2, 4, 6
הערות אתר מורשת עולמית בסיכון מאז 2017


שטחי חברון תחת שלטון הרשות הפלסטינית (H1)
ותחת שלטון ישראל (H2)
(מערת המכפלה מסומנת בצבע ורוד)

חֶבְרוֹן (בערבית: الخليل; בתעתיק מדויק: אַלְחַ'לִיל) היא עיר במרכז הר חברון שבהרי יהודה, כ-35 ק"מ דרומית לירושלים וכ-50 ק"מ צפונית לבאר שבע. חברון היא אחת הערים העתיקות במזרח התיכון ומהערים העתיקות בעולם המאוכלסות באופן כמעט רצוף מאז העת העתיקה. הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה העריכה ב-2016 את מספר תושבי העיר ב־215 אלף, רובם המוחלט פלסטינים. היישוב היהודי בחברון התקיים במשך שנים רבות, עד לשנת 1936. כיום מתרכז היישוב היהודי בעיר העתיקה של חברון וגרים בו כ-750 יהודים[2].

על פי המסורת היהודית, במערת המכפלה שבעיר נקברו אבות האומה ואִמותיה, ארבעת הזוגות: אדם וחווה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, ועל כן היא מכונה "עיר האבות". גם האסלאם, אשר מחשיב את אברהם, יצחק ויעקב לנביאים, מייחס חשיבות לציון מיקום קבריהם. מערת המכפלה מכונה בערבית "אל-חרם אל-איבראהימי" (الحرم الإبراهيمي – "מסגד אברהם"), ובה שוכן אתר תפילה למוסלמים וליהודים.

חברון הייתה אחת הערים הגדולות בתקופת הברזל בארץ ישראל, ועל-פי המסופר במקרא, היא שימשה כבירתו של דוד המלך בשנותיו הראשונות כמלך. חברון היא אחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, צפת וטבריה), שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן. כיום מחולקת העיר בהתאם להסכמי אוסלו והסכם חברון לאזור H1 הנמצא בשליטת הרשות הפלסטינית, ואזור H2 הנמצא בשליטת צה"ל.

ביולי 2017 החליט ארגון אונסק"ו להכיר בעיר העתיקה של חברון כאתר מורשת עולמית.

שם העיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל הנראה מקור השם "חברון" בשני שורשים שמיים, המתלכדים לצורה "חבר" שמשמעותה בעברית ובאמורית היא "לחבור", "להתאגד", כדוגמת המילים "חבר" ו"חברה" בעברית. ייתכן שהוראתו המקורית של השם "חברון" הוא ברית[3].

בערבית נקראת העיר "אל-ח'ליל", על-פי כינויו של אברהם במסורת המוסלמית – ח'ליל אללה (خليل الله – "ידיד האל")[4][5]. מכאן שהשם הערבי מתרגם באופן ישיר את המשמעות המילולית של חברון בעברית, במובן של "חבר"[6].

גאוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברון נמצאת בהרי יהודה, כ־35 ק"מ דרומית לירושלים. העיר שוכנת בגובה של כ־927 מטר מעל פני הים, במרכז אזור הר חברון המהווה חלק מהרי יהודה. כק"מ צפונית לחברון נמצאת חלחול. מזרחית ובצמוד לחברון נמצאת ההתנחלות קריית ארבע ו-8 ק"מ מזרחה נמצאת העיירה הפלסטינית בני נעים. יישובים סמוכים נוספים לעיר הם דורא הנמצאת כ-7 ק"מ מדרום-מערב, תפוח ממערב והכפר בית כאחיל כ-7 ק"מ מצפון מזרח לעיר.

חברון היא העיר המרכזית בנפת חברון, הנפה הגדולה ביותר מבין נפות הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון שמספר תושביה עומד על כ-730 אלף (נכון לשנת 2016).

בעיר העתיקה של חברון 13 שכונות:[7] אל-קלעה (القلعة), אל-ח'דמה (الخدمة), אל-מדרסה (المدرسة), אל-מחתסבין (المحتسبين), א-סואכנה (السواكنة), אל-עקאבה (العقابة), אל-קזאזין (القزازين), אל-חושיה (الحوشية), בני דאר (بني دار), אל-משארקה (المشارقة), שיח' עלי אל-בכאה (حارة الشيخ علي البكاء), אל-אכראד (الاكراد), קיטון (قيطون). בין השכונות של חלקה החדש של העיר: עין סארה (عين سارة), ואדי תֻפאח (وادي التفاح), א-ראמה (حي الرامة), קיזון (قيزون), נִמְרה (نمرة), חרם א-ראמה (بئر حرم الرامة), ואדי אל-הריה (وادي الهرية), אל-ג'אמעה (الجامعة), א-שעאבה (الشعابة), עין בני סלים (عين بني سليم) וראס אל-ג'ורה (رأس الجورة).

אקלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אקלים בחברון
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 10.8 11.9 14.9 19.6 24.1 26.7 28.3 28.3 26.6 23.3 17.8 13.2
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 5.2 5.5 7.7 10.4 14.2 16.7 18.7 18.7 17.1 15.1 11.7 7.4
משקעים ממוצעים (מ"מ) 139 131 76 19 1 0 0 0 0.6 18 58 109
מקור: Israel Weather

במקרא ובמדרש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא מסופר שחברון נבנתה שבע שנים לפני העיר צען שבמצרים[8], ושמה המקורי היה קריית ארבע, על שמו של בעל המקום, ארבע, שהיה "האדם הגדול בענקים"[9][10].

המסורת המקראית מייחסת לאברהם ישיבת קבע בעיר[11]. על פי אותה מסורת קנה אברהם את מערת המכפלה ואת חלקת השדה סביבה מידיו של עפרון החתי[12]; אברהם קבר בחלקה שקנה את שרה אשתו ונקבר בה בעצמו, ולאחר מכן נקברו בה יצחק ורבקה, ויעקב ולאה[13]. גם יצחק קבע את מקום מושבו בחברון[14], וכן יעקב, שבסיום מסעו מחרן חזר והתיישב ליד יצחק אביו בחברון. בשל כך מכונה חברון "עיר האבות".

לפי המקרא, לאחר יציאת מצרים הגיעו שנים עשר המרגלים לעיר[ב], בה ישבו באותה עת אחימן, ששי ותלמי, ילידי הענק[15]. העיר נכבשה על ידי יהושע בן נון במלחמתו בחמשת מלכי הדרום האמוריים. לפי הכתוב, מלך בעיר הוֹהָם ועירו הוחרמה ולא הושארה בה נפש חיה[16]. גם הענקים שישבו בעיר הושמדו[17][18]. העיר הייתה בתוך נחלת שבט יהודה והיא ניתנה, על פי הגורל שנערך במשכן שילה, לכוהנים כאחת משלוש עשרה ערי הכהנים, ואילו את "שדה העיר ואת חצריה" נתנו לכלב בן יפונה[19][20][21][22], העיר כולה הוכרזה כאחת מערי המקלט.

בחברון הומלך דוד, בה קבע את בירתו הראשונה, ובה מלך שבע שנים, עד שכבש את ירושלים מידי היבוסים וקבע אותה כבירת ישראל[23][24]. לאחר העתקת ממלכתו מחברון, מרד נגדו בנו אבשלום[25]. מהמרד ואילך יורדת חברון מבימת הסיפור המקראי.

על פי המדרש, חברון היא האזור הגרוע ביותר בארץ לחקלאות, שכן רובה טרשים ולכן הקצו אותה לקבורת מתים בתקופת המקרא[26]. רש"י כתב: ”חברון פסולתה של ארץ ישראל לכך הקצוה לקבורת מתים”[27].

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הברונזה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ממצאים ארכאולוגיים, יושבה חברון בתקופת הברונזה הקדומה, כ-5,000 שנים לפני זמננו, והייתה לעיר כנענית מרכזית, עד שחרבה במסע הכיבוש המצרי לארץ ישראל במאה ה-16 לפנה"ס. העיר שכנה בתל חברון ("תל רומיידה"), ששטחו המרבי הוא כ-50 דונם. בתקופת הברונזה התיכונה, שכנה בתל עיר מבוצרת בחומה (בדומה לחומות התקופה משכם ושילה), המקיפה שטח של כ-20 עד 30 דונם.

בחפירות ארכאולוגיות לא נמצאו בתל שרידי יישוב מתקופת הברונזה המאוחרת (תקופה המקבילה לתקופת יציאת מצרים במקרא), אם כי נחשפו בו קברים עשירים מהתקופה.

בחפירות קודמות אותרה חומה איתנה מתקופת הברונזה התיכונה 2, תקופה המזוהה עם תקופת האבות.

חפירות ארכאולוגיות בתל חברון (תל רומיידה)

תקופת הברזל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקופת הברזל (התקופה הישראלית) התגלו בתל חברון ממצאים רבים[28]. בין היתר, התגלו שרידי ממגורות מתקופת הברזל 1 (תקופת השופטים) ושרידי מבנים משלהי תקופת מלכות יהודה ובהם בית ארבעת המרחבים ומתקני איסום. ממצאים אלה מתקשרים עם החותמות "למלך-חברון" שנמצאו באתרים שונים הקשורים לממלכת יהודה.

לאחר חורבן בית ראשון בשנת 587 לפנה"ס, הוגלו רוב יהודי הר חברון, ובהם תושבי חברון, ואת מקומם תפסו האדומים. בשל כך, נודע האזור במהלך תקופת בית שני בשם "אִידוּמיאָה"[29].

תקופת בית שני והרומאים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערת המכפלה בחברון, 2010

בחברון לא נמצאו שרידים מהתקופה הפרסית, ועקב כך סבורים חוקרים שבתקופה זו המקום לא היה מיושב. מהמשך תקופת הבית השני נתגלו בתל חברון קטעי מבנים ושפע של מטבעות שנלקטו במהלך השנים בתחומי התל. במהלך תקופת בית שני התרחבה העיר מהתל הקדום לאזור שבו ממוקם מרכז העיר של היום.

בשלהי ימי הבית השני, הורדוס בנה את החומה שמקיפה עד היום את מערת המכפלה. במהלך המרד הגדול ברומאים נכבשה חברון בידי שמעון בר גיורא, מנהיג הסיקריים, ללא שפיכות דמים. העיר נכבשה בהמשך המרד על-ידי המצביא הרומי סקסטוס וטולנוס קריאליס[30]. יוסף בן מתתיהו כתב כי קריאליס "כבש את מבואי העיר בחֹזק־יד וצִוה להמית את כל המון אנשי־המלחמה הנשאר בתוכה, ואת העיר שרף באש". לאחר שהרומים דיכו את מרד בר-כוכבא בשנת 135 לספירה, שבויים יהודים רבים נמכרו לעבדות בשוק העבדים של חברון[31][32].

בשטח קיימות עדויות רבות המאוששות את המקורות ההיסטוריים על מרידות יהודה ברומא התגלו בשתי 'שכבות חורבן' המיוחסות למרד הגדול (ממנו נתגלו פרוטות ברונזה במקום) ומרד בר-כוכבא.

התקופה הביזנטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה הרביעית, בתקופת האימפריה הביזנטית, בנה קונסטנטין הראשון כנסייה על מערת המכפלה. חכם נוצרי בן המאה החמישית ושמו סוזומינוס מספר שבחברון היו נערכות בימיו חגיגות עממיות בכל קיץ. מדבריו ניתן ללמוד שבדורות שקדמו לכיבוש הערבי, הייתה העיר קדושה לבני כל הדתות בארץ ישראל[33].

שם יחוגו עד היום ילידי המקום ואנשי ארץ ישראל הרחוקים יותר ואנשי צור וערביים חג נהדר בכל שנה בעונת הקיץ. רבים מאוד באים גם לשם מסחר, מקח וממכר כי החגיגה נוגעת מאוד לכולם. ליהודים — מפני שמתפארים באברהם אביהם, לעובדי האלילים — על שום הופעת המלאכים, ולנוצרים — מפני שכבר אז הופיע לצדיק מי שעתיד היה להתגלות.

מן התקופה הביזנטית נמצאו בחברון חלקי מבנים, קרמיקה ומטבעות רבים, וכן נחשפה גת משוכללת.

הכנסייה שבנה קונסטנטינוס במערת המכפלה נהרסה בידי הסאסאנים (פרסים זורואסטרים) שכבשו את ארץ ישראל ב-614 לספירה, אך שוקמה עם כיבושה של הארץ מחדש בידי הביזנטים ב-627 לספירה. קינה עתיקה מתקופת הביזנטים מזכירה את "כפר חברונה" שהיו בה "חכמים סופרים בתורה ובתורת כהנים מהירים". בעיר נמצאו גם שרידי בית כנסת מתקופת האמוראים. משמע, שהיישוב היהודי בעיר עמד על תלו במאות השנים שלאחר החורבן.

ימי הביניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת השלטון המוסלמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביב 638 תפסה הח'ליפות האסלאמית את חברון בלא כל התנגדות, והפכה את הכנסייה הביזנטית שעל מערת המכפלה למסגד. בתקופה זו הפכה העיר חברון למרכז מסחר חשוב, במיוחד בקרב הבדווים בנגב ואוכלוסיית ים המלח. מקורות מוסלמים ונוצרים מציגים את עמר בן אלחטאב כמי שהרשה ליהודים לבנות בתי כנסת ולערוך טקסי קבורה במקום, בעוד שהקראים תארו שהייתה נוכחות קבועה של יהודי שהיה "שומר המערה". בסביבות שנת 985 תיאר הגאוגרף הערבי המקומי אלמוקדסי את המסגד והמטבח המרכזי שהמוסלמים הקימו למען עולי הרגל, עניים ועשירים. מנהג קבלת הפנים עם תבשיל עדשים בשמן זית לעולי הרגל כונה במסורת הערבית "ארוחתו של אברהם" (סימאת אל-ח'ליל)[34]. מסורות מוסלמיות מספרות כי אחד מבני לווייתו של מוחמד, תמים א-דארי (تميم الداري), התיישב בחברון, וקיבל ממוחמד את זכויות הקניין על אדמותיה. אחת המשפחות הפלסטיניות החשובות של חברון כיום נקראת משפחת א-תמימי (التميميّ), ובניה מחשיבים עצמם כצאצאי תמים א-דארי[ג].

תקופת השלטון הצלבני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלטון הערבי על החקלאים באזור היה חשוף למסיונרים נוצרים[35] עד 1099, כשגוטפריד מבויון תפס את חברון, שינה את שמה ל"קסטליון של הקדוש אברהם" והעניק אותה לאחד מאציליו, ז'ראר מאוון מרוזנות אינו, שהיה שבוי באפולוניה צפונית ליפו, ונפצע בידי כוחותיו של גוטפריד במהלך המצור על הנמל, ומאוחר יותר הוחזר מהמוסלמים כמחווה של רצון טוב[36]. נוכח חיל המשמר הפרנקי, בראשות טנקרד נסיך הגליל השמירה הפכה הכרח, שכן היה זה "אי נוצרי באוקיינוס מוסלמי"[37]. מסעות הצלב המירו את המוסלמים, הפכו את בית הכנסת לכנסייה וניצרו את היהודים שגרו במקום. בשנת 1106 יצא מסע מצרי לתפיסת דרום ארץ ישראל וכמעט שיכל לצלבנים של בלדווין הראשון מלך ירושלים שהוביל את מערכת הנגד בעצמו. האציל וההיסטוריון הדמשקאי אבן אלקלניסי מתאר שרידים של האבות, מה שעורר סקרנות בקרב שלוש הקהילות של א"י[38].

בתקופת הצלבנים, ככל הנראה לא היו יהודים בחברון[39]. עד סוף התקופה של מסעות הצלב ב-1166 ביקר הרמב"ם בחברון וכתב "ביום הראשון של השבוע, ביום התשיעי לחודש מרחשוון, עזבתי את ירושלים לחברון, כדי לנשק לקברי האבות במערת המכפלה. וביום זה ממש, עמדתי במערה והתפללתי ושיבחתי את ה' על הכל". הוא ייסד חג שנתי לעצמו ולבניו ב-ט' בחשוון כזיכרון ליום התפילה במערה.

איובים וממלוכים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1260 אלמלכ אלזהיר רוח' אלדין ביברס אלבונדקדרי הקים את השלטון הממלוכי. מינרטים נבנו על המסגד האברהמי, הוא מערת המכפלה. בתקופה זו קהילה יהודית קטנה המשיכה לחיות בחברון, אך יחס השלטון המוסלמי היה פחות סובלני כלפי יהודים ונוצרים מאשר בתקופה המוסלמית המוקדמת. יהודים שרצו לבקר במבנה לרוב אולצו לשלם מס כניסה, וב-1266 יצא צו האוסר על יהודים ונוצרים להיכנס למבנה שמעל המערה, ומתיר להם רק לטפס כמה מדרגות בקיר המזרחי. סר ג'ון מנדוויל כתב שהיהודים והנוצרים נתפסו כ"כלבים"[40].

מבקרים יהודים ונוצרים רבים כתבו על הקהילה, בהם גם תלמידו של הרמב"ן (1270), הרב אשתורי הפרחי (1322), רבנו עובדיה מברטנורה (1489) ורבים אחרים. בדו"ח מ-1333 מספר חכם יצחק הילה מלריסה (יוון) שהגיע לחברון וצפה ביהודים עובדים בתעשיית כותנה ומסחר זכוכית. הוא ציין שהיה במקום "בית כנסת עתיק שהתפללו בו יום ולילה".

העת החדשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צפון חברון במחצית השנייה של המאה ה-19

תקופת השלטון העות'מאני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממלוכים שלטו על חברון עד 1516, אז עברה העיר לשלטון האימפריה העות'מאנית. בתקופה זו התגבשה המסורת היהודית שכללה את חברון כאחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, צפת וטבריה).

חברון בסביבות שנת 1910

תחת השלטון של האימפריה העות'מאנית (1517–1917) התיישבו במקום קבוצות של יהודים מרחבי ארץ ישראל, גולים מספרד וממקומות נוספים. חברון הפכה למרכז יהודי ללומדים. ב-1540 הרב מלכיאל אשכנזי קנה חצר פנימית וייסד את בית הכנסת על שם אברהם אבינו, שסביבו התגבש הרובע היהודי. התושבים היהודים שהתיישבו במקום, גולים ממגורשי ספרד, קנו את השטח עליו הוקם הרובע היהודי מהערבים. במהלך אותה תקופה, ננטש התל סופית והעיר הישנה (הקסבה) התפתחה סביב מערת המכפלה לכיוון מערב, לאורך תוואי של אמת מים.

בראשית המאה ה־19 נוסדה במקום קהילה יהודית אשכנזית שבה בלטה קהילת חב"ד בחברון. ב־1831 אבראהים פאשא (כשליחו של מוחמד עלי) השתלט על חברון. ב-1834 נערך פוגרום ביהודים. ב-1840 סולק פאשה מהעיר. על פי המפקד שערך משה מונטיפיורי, בשנת 1839 ישבו בחברון 423 יהודים, אולם על פי הערכת הקונסול הבריטי, באותה שנה מנתה אוכלוסיית העיר היהודית כ-750 נפש[41].

ב-1840 השתלט על העיר עבד אל-רחמאן אל-עאמר, תקיף מקומי, בן למשפחה מכפר דורא, כשהרג את המושל המקומי מטעם השלטון המצרי. רחמאן עסק בגביית דמי חסות מהאיכרים, כופר מהיהודים ושוד של עוברי אורח, עד שב-1846 הוענש על ידי הפחה[42]. בראשית 1852 נכלא על ידי הממשלה ובמקומו מונה טורקי למושל העיר. כעבור מספר ימים ברח מירושלים ומייד השתלט שוב על חברון. הוא הדיח את המושל החדש באיומים, גירש את המופתי של חברון מביתו והחל לקנוס את התושבים, ובמיוחד את היהודים[43]. בין היתר, החזיק עבד אל-רחמאן מלאי עצום של חיטה בתקופת בצורת ורעב, כדי לשמור על מחירה הגבוה[44]. עבד אל-רחמאן נלחם באחיו, סאלם, על השליטה בחברון, עד שב-1860 נלכדו שניהם, וסוראיה פחה שלח אותם, בנוסף למנהיגי שודדים אחרים בארץ, לעבודת-פרך במצודות רודוס וקפריסין[45].

לפי ד"ר פרנקל, ב-1856 היו בחברון כ-400 יהודים. על פי רחמים יוסף אופלטקה, ב-1876 היו בחברון כ-700 יהודים. על פי אברהם משה לונץ, ב-1895 היו 1,429 יהודים בחברון: 810 ספרדים ו-619 אשכנזים[46]. בשנות ה-90 של המאה ה-19 הגיעה הקהילה היהודית בעיר לשיא גודלה. בתחילת המאה ה-20 עמדה אוכלוסייתה הכללית של העיר על כ-10,000 תושבים[47].

מראה העיר חברון בשנות ה-60 של המאה ה-20.
דימוי של חברון בעבודת "קרמיקה בצלאל", המשובצת בקיר בית ספר בתל אביב, ראשית שנות העשרים

המנדט הבריטי והשלטון הירדני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1917 כבשו הבריטים את חברון והיא נשארה בשליטת המנדט הבריטי[48] עד 1948[49]. בשנת 1921 תוארה העיר על ידי קונסול ארצות הברית בירושלים כמרכז מסחר עם שבטי הבדואים וכבעלת תעשייה זעירה, בין השאר בייצור זכוכית[50].

בשנת 1929, בשיאם של מאורעות תרפ"ט, הערבים טבחו ביהודי חברון ובעקבות כך פונו יהודי העיר. היישוב היהודי התחדש בשנת 1930, אך במהלך המרד הערבי הגדול בשנת 1936 הורחקו היהודים שוב מהמקום, מלבד משפחה אחת, אשר עזבה יום אחד אחרי הכ"ט בנובמבר 1947[51].

ב־1948 השתלטה ממלכת ירדן על חברון עם שאר יהודה ושומרון ובהמשך סיפחה אותם לשטחה. בתקופת שלטונה נהרס חלק מהרובע היהודי ותחתיו הוקם שוק סיטונאי[52]. בית הכנסת נחרב גם כן ועליו הוקם דיר. בדומה לכל שטחי הגדה המערבית, גם למקומות הקדושים ליהדות בחברון לא התאפשרה כניסה של יהודים. במבצע כפפות משי שנערך כפעולת תגמול של צה"ל בליל 21 בדצמבר 1953 בפרברי חברון, הרגה חוליה של יחידה 101 שלושה אזרחים ומפקד במשמר הלאומי הירדני.

שלטון ישראל אחרי מלחמת ששת הימים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נערה פלסטינית בחברון ליד גרפיטי בעברית "חברון שלנו לנצח" ועליו גרפיטי באנגלית "Free Palestine", ספטמבר 2009

במלחמת ששת הימים (יוני 1967), נכבשה חברון על ידי חטיבת ירושלים יחד עם שאר יהודה ושומרון. בעקבות התקפת מחבלים בבית הדסה בשנת 1980, גירשה ישראל את ראש עיריית חברון והקאדי שלה לירדן, וממשלת ישראל החליטה על חידוש היישוב היהודי בעיר ועל הקמת מספר מבני מגורים במקום.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעיר הוביל במשך השנים להרוגים רבים, יהודים ופלסטינים.

מאז טבח מערת המכפלה בפברואר 1994 פעל בעיר כוח המשקיפים של הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון. בראשית 2019 הפסיקה ישראל את פעילותו.

בתחילת 1997, בהתאם להסכמי אוסלו ובעקבות הסכם חברון שנחתם בין בנימין נתניהו ליאסר ערפאת, נסוג צה"ל מכ-80 אחוז משטח העיר חברון. העיר חולקה לאזור שתחת אחריות הרשות הפלסטינית (H1) ולאזור תחת שלטון ישראלי (H2)‏[53]. באזור H2 חיים כ־33 אלף פלסטינים וכ־750 יהודים[54]. בעקבות הנסיגה אסר צה"ל על כניסת ישראלים לכל השטח שעבר לידי הרשות הפלסטינית, כולל לאתרים היהודיים שנשארו בשטח זה, כגון ישיבת כנסת ישראל (חברון) הוותיקה. מאז ראש השנה 2001 השתנו יחסי הכוחות בעיר. לאחר מספר תקריות אלימות, פתח צה"ל במבצע צבאי שהיה חלק ממבצע חומת מגן ויצר הפרדה בין יהודים לפלסטינים בעיר. פלסטינים יכולים להיכנס ברגל אך לא ברכב לחלק שבו מותרת שהיית ישראלים, כ-3% משטח העיר. לשאר חלקי העיר אסורה כניסת ישראלים, אולם בפועל נאכף איסור זה לגבי יהודים בלבד[55].

בחודש פברואר 2010 אישרה ממשלת ישראל להוסיף את מערת המכפלה בחברון (ואת קבר רחל בבית לחם) לתוכנית רחבת היקף לשימור "אתרי מורשת" ברחבי המדינה[56]. ביולי 2017 החליט ארגון אונסק"ו להכיר בעיר העתיקה של חברון כאתר מורשת עולמית[57]. נימוקי ההחלטה מציינים את חשיבותה ההיסטורית והדתית של העיר שבה שוכנים קברי האבות והאמהות ומסגד אברהם, וכן את הייחוד האדריכלי בבנייה הממלוכית והעות'מאנית ואת שימור המרקם העירוני הממלוכי רבעים בעלי אפיון אתני או מקצועי וסגנון הבנייה הייחודי של בתים הבנויים מקבוצות חדרים המסודרים במבנה דמוי עץ[58].

ב-2017 הוענקו סמכויות מונציפליות למנהלת ליישוב היהודי בחברון[59]. בשל הסמיכות בין יהודים ופלסטינים בעיר פועלים בה צה"ל ומשמר הגבול בכוחות גדולים יחסית.

אוכלוסייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרכז חברון (H1)
מעבר מאזור H1 לאזור H2, פברואר 2018
השוק הערבי החדש בחברון

לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה גרים בעיר, נכון לשנת 2016, כ-215,452 פלסטינים. מעל ל-80% משטחה כוללים את שטח H1, שבשליטה ביטחונית של הרשות הפלסטינית. בין החמולות הידועות בעיר: חמולת קוואסמה וחמולת ג'עברי.

יתרת השטח נמצאת בשליטת צה"ל, וכניסת ישראלים מותרת רק לכ-3% משטח העיר[60], שבהם גרים כ-750 יהודים, תושבים ותלמידי ישיבה[ד] בשכונות היישוב היהודי בחברון, וכן למערת המכפלה.

אוכלוסיית העיר לפי שנים
שנה מוסלמים נוצרים יהודים סה"כ הערות
1538 749 משקי בית 7 משקי בית 20 משקי בית 776 משקי בית Cohen & Lewis
1774 300 אזולאי[62]
1817 500 משרד החוץ[63]
1820 1,000 [64]
1824 60 משקי בית (40 משקי בית ספרדים, 20 אשכנזים[65])
1832 400 משקי בית 100 משקי בית 500 משקי בית [66]
1837 423 מפקד מונטיפיורי
1838 700 [63]
1839 1295 משפחות משפחה אחת 241 David Roberts[67][68]
1840 700-800 James A. Huie[69]
1851 400 Clorinda Minor[70]
1866 497 מפקד מונטיפיורי
1881 800 5,000 The Friend[71]
1890 1,490 Jewish Encyclopedia
1895 1,400 The encyclopedia of Hasidism
1906 1,100 14,000 (690 ספרדים, 410 אשכנזים), Jewish Encyclopedia
1922 16,074 73 430 16,577 מפקד המנדט הבריטי
1922 1,500 17,000 First Encyclopaedia of Islam
1929 700 [63]
1930 0 [63]
1931 17,277 109 134 17,532 מפקד המנדט הבריטי[72]
1944 24,400 150 0 24,560 אומדן של המנדט הבריטי[73]
1961 37,868 מפקד של השלטון הירדני[74]
1967 38,073 136 38,348 מפקד ישראלי[75]
1997 530[63] 119,093 מפקד פלסטיני[76]
2007 500[77] 163,146 מפקד פלסטיני[78]
2016 500 215,452 נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה[1]

היישוב היהודי בחברון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – היישוב היהודי בחברון

לחצו כדי להקטין חזרה
מערת המכפלהבית העלמין היהודישכונת אברהם אבינובית רומנובית הדסהאדמות ישיגבעת האבותציר המתפלליםתל רומיידהקריית ארבעשליטה ביטחונית פלסטיניתשליטה ביטחונית ישראלית
לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏
היישוב היהודי בחברון (מפת האו"ם)
יהודים מטיילים ברחוב דוד המלך (שוהאדה)

יישוב יהודי בחברון התקיים מתקופת המקרא ועד חורבן בית שני. לאחר מכן התקיימה קהילה של לפחות כ-20 משפחות לאורך המאות. בתקופה העות'מאנית, במאה ה-16, התפתחה בעיר קהילה של יוצאי יהדות ספרד והוקם בה בית הכנסת על שם אברהם אבינו. בסוף המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בה. במאורעות תרפ"ט נרצחו 67 מיהודי העיר והשאר נטשו אותה. היישוב שוקם אחר כך על ידי שרידי הניצולים, אך אחרוניהם נאלצו לעזוב את העיר עם הקמת מדינת ישראל.

בשנת 1968, לאחר מלחמת ששת הימים, נכנסו מתנחלים לחברון. ב-1971 הוקמה בסמוך ההתנחלות היהודית קריית ארבע, אשר נקראה כאחד משמותיה הקדומים של העיר. היישוב היהודי בחברון, המאוגד תחת ועד מוניציפלי הנקרא "ועד היישוב היהודי בחברון", הוקם באישור הממשל הצבאי ומשרד הפנים. הוא הוגדר ב"הסכם חברון" בתור אזור בשליטה ביטחונית ישראלית והוא מהווה ישות מוניציפלית עצמאית ונפרדת מקרית-ארבע הסמוכה. כוחות צה"ל שומרים על הסדר והביטחון בעיר ולצידם פעל בעיר בשנים 1994–2019 גם כוח משקיפים בינלאומי.

מחד גיסא, יהודי העיר סובלים מאז הקמתה מחדש של השכונה היהודית בעיר ב-1979, מהתנכלויות ומפיגועי טרור מצד האוכלוסייה הערבית בעיר. מאידך גיסא, דווחו גם פעולות תגמול אלימות של תושבי חברון היהודים, ושל יהודים המתארחים בחברון, נגד ערבים תושבי העיר[79][80][81][82].

ב-15 בנובמבר 2002 אירע הפיגוע בציר המתפללים, שבו נהרגו 12 חיילים ואנשי כיתת הכוננות של היישוב היהודי בחברון. לאחר מספר פיגועים, בהם פיגוע התאבדות שהרג את בני הזוג לוי ב-2003, נותרו החנויות ברחוב המרכזי בעיר התחתית סגורות בצו. במפות שהציג צה"ל לבג"ץ לא מופיעה סגירת הרחוב, ובהמשך אף נטען בבג"ץ כי הרחוב סגור בשגגה והוא ייפתח. אולם במציאות החנויות והבתים ברחוב (להוציא ארבעה) עודם סגורים לכניסת פלסטינים[83], בשעה שהיהודים נעים ברחוב בחופשיות.

במאה ה-21 קנו יהודים בעזרת אנשי קש בתים בעיר במספר הזדמנויות. בחלק מהמקרים הם נכנסו לבתים, פונו על ידי כוחות הביטחון, על רקע טענות כי הם פלשו אליהם ללא אישור, ושבו בהמשך לאחר שהוכחה הבעלות[ה].

אתרי תפילה וקברי צדיקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הכנסת אברהם אבינו
חלקת "קדושי תרפ"ט" בבית העלמין העתיק בחברון

השכלה ותרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
אוניברסיטת חברון, 2010

אתרים ארכאולוגיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אלוני ממרא הוא אתר ארכאולוגי המזוהה כאלוני ממרא המקראית, מקום מגוריו של אברהם[85]. האתר מצוי כשני ק"מ מצפון-מערב לחברון.
  • תל חברון - המחקר הארכאולוגי של תל חברון החל בסקר של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (P.E.F) בשנת 1882. בשנות השישים של המאה העשרים חפר במקום סירוס האמונד, שחשף במקום חומות מתקופת הברונזה התיכונה, קברים מתקופת הברונזה המאוחרת, מבנים מתקופת הברזל ורצף שכבות עד לתקופה הערבית-הקדומה. אבי עופר מאוניברסיטת תל אביב המשיך את המחקר. בחפירות שנערכו בשנות השמונים נפתח חתך בשולי התל והורחבה חשיפת החומות. גולת הכותרת של חפירה זו היה מכתב בכתב יתדות מתקופת הברונזה התיכונה, שכלל רשימת בעלי חיים שהובאו לקורבן על פי הזמנת מלך העיר. תעודה זו מלמדת על היות חברון עיר ממלכה ומרכז פולחני בתקופה זו. בחפירות שנערכו במקום בשנת 1999 נחשפה חומה איתנה מהתקופה הכנענית הקדומה. אתר ארכאולוגי בו התקיימה חברון בתקופת הברונזה ותקופת הברזל (התקופה הישראלית). בשנת 2018 נערכו במקום עבודות שימור רחבות היקף על ידי יחידת הארכאולוגיה במינהל האזרחי אשר במהלכן נחשפו ממצאים חדשים בתל. בתום העבודות נפתח האתר "תל חברון" לציבור הרחב[86].

אתרי טבע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדורגל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחברון נמצא אצטדיון הכדורגל השני בגודלו ברשות הפלסטינית, אצטדיון אל-חוסיין אבן אל-עלי, הקרוי על שמו של ראש העירייה בעבר. באצטדיון משחקות רוב קבוצות הכדורגל בעיר. מועדוני הכדורגל המרכזיים בעיר הם שבאב אל-ח'ליל, אלופת ליגת העל הפלסטינית לעונת 2015/2016[87], ואהלי אל-ח'ליל, מחזיקת גביע פלסטין 2015[88].

אתרים על שמה של חברון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמה של חברון נקראו רחובות רבים בערי ישראל.

יישובים אחדים בעולם נקראו על שמה של חברון. רבים מהיישובים מצויים בארצות הברית, בהם עיירה במדינת קונטיקט, כפר במדינת אוהיו, עיירה במדינת אינדיאנה, יישוב במדינת קנטקי, עיר במדינת נברסקה, כפר במדינת אילינוי, יישוב במדינת ניו המפשייר, יישוב במדינת מיין, עיר במדינת דקוטה הצפונית וכפר במדינת טקסס.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: חברון
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: חברון
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:חברון
ויקיחדשות דיווחים בוויקיחדשות: חברון
ויקימסע מדריך למטייל בוויקימסע: חברון
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חברון

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בהתייחס ליישוב היהודי בחברון
  2. ^ לדעת חז"ל רק כלב בן יפונה הגיע לעיר, כדי להתפלל על קברי אבות.
  3. ^ אזכור למסורות הללו מופיע בספר "ההיסטוריה של דמשק" (تاريخ دمشق) מאת ההיסטוריון המוסלמי אבן עסאכר (ابن عساكر) שחי בתחילת המאה ה-12 לספירה.
  4. ^ לפי נתוני מועצת יש"ע ביחס למספר התושבים (500)[61], בצירוף כ-250 תלמידי ישיבת שבי חברון
  5. ^ ראו בית השלום, בית המכפלה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 טבלת יישובים בנפת חברון לפי סוג יישוב ואומדני אוכלוסייה, באתר הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
  2. ^ מנחם קליין, שישי, קשורים הסיפור של בני הארץ, הקיבוץ המאוחד, 2015, עמ' 268. (בעברית)
  3. ^ Cazelles 1981, p. 195 compares Amorite ḫibrum. Two roots are in play, ḥbr/ḫbr. The root has magical overtones, and develops pejorative connotations in late Biblical usage.
  4. ^ Qur'an 4:125/Surah 4 Aya (verse) 125, Qur'an ("source text". אורכב מ-המקור ב-27 באוקטובר 2009. נבדק ב-2007-07-30. {{cite web}}: (עזרה))
  5. ^ Büssow 2011, p. 194 n.220
  6. ^ Sharon 2007, p. 104
  7. ^ Neighborhoods, www.hebron-city.ps
  8. ^ ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק כ"ב
  9. ^ ספר יהושע, פרק י"ד, פסוק ט"ו
  10. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק י"ג
  11. ^ ספר בראשית, פרק י"ג
  12. ^ ספר בראשית, פרק כ"ג
  13. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט
  14. ^ ספר בראשית, פרק ל"ה
  15. ^ ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק כ"ב
  16. ^ ספר יהושע, פרק י'
  17. ^ ספר יהושע, פרק י"א, פסוק כ"א
  18. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק י"ד
  19. ^ ספר יהושע, פרק י"ד
  20. ^ ספר יהושע, פרק כ', פסוק ז'
  21. ^ ספר יהושע, פרק כ"א, פסוקים י'–י"ג
  22. ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים ל"ט–מ"א
  23. ^ ספר שמואל ב', פרק ב'
  24. ^ ספר שמואל ב', פרק ה', פסוק ה'
  25. ^ ספר שמואל ב', פרק ט"ו, פסוק י'
  26. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ד, עמוד ב'
  27. ^ פירוש רש"י לספר דברים, פרק י"א, פסוק י'
  28. ^ אבי עופר, "הר יהודה המקראי", נדפס ב'מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל', עמ' 190-194.
  29. ^ יונתן מזרחי, ואולי חברון בכלל של האדומים, באתר "העוקץ", 16 ביולי 2017
  30. ^ Josephus 1860, p. 701 Josephus, The Jewish War, Bk 4, ch. 9, p. 9.
  31. ^ Schürer, Millar & Vermes 1973, p. 553 n.178 citing Jerome, in Zachariam 11:5; in Hieremiam 6:18; Chronicon paschale.
  32. ^ Hezser 2002, p. 96.
  33. ^ יהודה אליצור, ישראל והמקרא: מחקרים גאוגרפיים, היסטוריים והגותיים, עמ' 350
  34. ^ ציטוט מאלמוקדסי ב-1897 Henri Sauvaire ע' 11-10
  35. ^ Steven Runciman,A History of the Crusades (1951) 1965 vol.1 p.303
  36. ^ Runciman, ibid.pp.308-309
  37. ^ Runciman,A History of the Crusades, vol.2 p.4
  38. ^ ‘C.Kohler, ‘Un nouveau récit de l’invention des Patriarches Abraham, Isaac et Jacob à Hebron,’ in Revue de l’Orient Latin, vol 4 (1896) Paris pp.477ff. (2) Runciman, A History of the Crusades vol.2 p.319
  39. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, תקופת הצלבנים, עמ' 94.
  40. ^ Mandeville, John. "Chapter IX". The Travels of Sir John Mandeville.
  41. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 177.
  42. ^ ג'יימס פין, עתות סופה, פרק 9, עמ' 144-143.
  43. ^ ג'יימס פין, עתות סופה, פרק 9, עמ' 158-150.
  44. ^ ג'יימס פין, עתות סופה, פרק 9, עמ' 264.
  45. ^ ארמטה פיארוטי, מנהגים ומסורות בארץ ישראל, עמ' 85, 205-204.
  46. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 602, הערה 4; עמ' 759, הערה 10; עמ' 831, הערה 32.
  47. ^ חברון, אנציקלופדיה בריטניקה 1911 (הקישור אינו פעיל)
  48. ^ מפת חברון, מאת מחלקת המדידות של ממשלת המנדט, באתר אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית, ‏1931
  49. ^ צילום אוויר של חברון, 1945, 1:10,000 כולל כיתוב עם זיהוי אתרים, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  50. ^ Addison Southard, Special Consular Reports No. 83, Palestine, Washington, 1922, page 8
  51. ^ נדב שרגאי, יוסף עזרא יגיע לבג"ץ עם זיכרונות וקושאן, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2007
  52. ^ "Jordanian Annexation of West Bank: Resolution Adopted by the House of Deputies". Jewish Virtual Library. 24 באפריל 1950. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ הסכם חברון
  54. ^ שלילת כבוד האדם: חיי הפלסטינים באזור ההתנחלות בעיר חברון(הקישור אינו פעיל, 30.11.2021), המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם, 20 בפברואר 2020
  55. ^ פנחס וולף‏, צה"ל מודה: ערבים נכנסים חופשי לשטחי A, יהודים לא, באתר וואלה, 12 ביוני 2011
  56. ^ ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הכניס את מערת המכפלה וקבר רחל לרשימת אתרי המורשת, באתר הארץ, 21 בפברואר 2010
  57. ^ ברק רביד, אונסק"ו: מערת המכפלה והעיר העתיקה של חברון הן אתרי מורשת פלסטיניים, באתר הארץ, 7 ביולי 2017
  58. ^ Hebron/Al-Khalil Old Town
  59. ^ עדו בן פורת, נחתם צו המנהלת לישוב היהודי בחברון, באתר ערוץ 7, 31 באוגוסט 2017
  60. ^ אי-שוויון ואפליה בחברון (ארכיון)
  61. ^ ועדה מוניציפלית חברון, באתר מועצת יש"ע
  62. ^ רבי חיים יוסף דוד אזולאי, מאיר בניהו, מוסד הרב קוק, 1959.
  63. ^ 1 2 3 4 5 "Hebron". Jewish Virtual Library.
  64. ^ Journal of a Tour in the Levant, William Turner
  65. ^ The Missionary Herald, - 1825 p. 65.
  66. ^ Dictionary of the Holy Bible - p. 488
  67. ^ Robinson, p. 88
  68. ^ David Roberts, 'The Holy Land - 123 Coloured Facsimile Lithographs and The Journal from his visit to the Holy Land.' Terra Sancta Arts, 1982. ISBN 965-260-001-6. Plate III - 13.Journal entry 17 March 1839.
  69. ^ The history of the Jews, from the taking of Jerusalem by Titus to the present time, James A. Huie - 1840 p. 242.
  70. ^ Meshullam!: Or, Tidings from Jerusalem, Clorinda Minor - 1851 p. 58.
  71. ^ The Friend, Volumes 54–55, The Friend, 1881. p. 333.
  72. ^ Jessie Sampter (2007). Modern Palestine - A Symposium. READ BOOKS. ISBN 1-4067-3834-4. ISBN 9781406738346.
  73. ^ Government of Palestine (1945), A Survey of Palestine, Vol. 1, p. 151
  74. ^ West Bank, Volume 1 Table I - West Bank population according to 1967 census and Jordanian 1961 census, Levy Economics Institute
  75. ^ West Bank, Volume 1 Table 4 - Population by religion, sex, age, and type of settlement, Levy Economics Institute
  76. ^ (הקישור אינו פעיל, 30.11.2021)Palestinian Census 1997
  77. ^ (הקישור אינו פעיל, 30.11.2021)Palestinian security forces deploy in Hebron 25/10/2008 gives about 500 as of October 2008
  78. ^ The last official census in 2007 gave 165,000.2007 Locality Population Statistics Hebron Governorate Population, Housing and Establishment Census 2007. Palestinian Central Bureau of Statistics (PCBS).
  79. ^ שלמה צזנה, יואב לימור, חנן, "חיילי צה"ל ניצלו בנס מהפיצוץ בחנות בחברון", באתר nrg‏, 3 באפריל 2001
  80. ^ אמיר בוחבוט ודורון נחום, חברון: מתקרב פינוי בכוח מהשוק, באתר nrg‏, 17 בינואר 2006
  81. ^ הארון תחאוכו, חברון: מתנחלים השליכו ביצים וקמח על שוטרים, באתר nana10‏, 3 בינואר 2006
  82. ^ כתבה של שי חזקני, "חדשות 10", ערוץ ישראל 10 ששודרה ב-10 בינואר 2007.
  83. ^ יגאל מוסקו, ‏סיפורו של רחוב הרפאים בלב חברון, באתר ‏מאקו‏, 15 במאי 2015
  84. ^ קבר עתניאל בן קנז(הקישור אינו פעיל, 30.11.2021), אתר ישיבת שבי חברון
  85. ^ ספר בראשית, פרק י"ג, פסוק י"ח
  86. ^ לראשונה: "תל חברון" נפתח למבקרים, באתר ערוץ 7, 16 באוקטובר 2018
  87. ^ דורון בן דור, ‏אבו סאלח ישחק בעונה הבאה בליגה הפלסטינית, באתר ONE‏, 6 ביולי 2016
  88. ^ אתר למנויים בלבד יוני מנדל, הסופר-קאפ הפלסטיני ההיסטורי הוא יום חג גם לישראל, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2015


ארבע ערי הקודש
ירושלים • חברון • טבריה • צפת
מחוז יהודה ושומרון
נפות נפת יהודה ושומרון חופפת את שטח המחוז
מפת מחוז יהודה ושומרון
מפת מחוז יהודה ושומרון
ערים אריאל • ביתר עילית • מודיעין עילית • מעלה אדומים
מועצות מקומיות אורנית • אלפי מנשה • אלקנה • אפרת • בית אל • בית אריה-עופרים • גבעת זאב • היישוב היהודי בחברון • הר אדר • מעלה אפרים • עמנואל • קדומים • קריית ארבע • קרני שומרון • שער השומרון
מועצות אזוריות גוש עציון • הר חברון • מגילות • מטה בנימין • ערבות הירדן • שומרון
ערי הכהנים בעת בית ראשון ושני
תשע ערים משבט יהודה ושמעון חברון • לִבְנָה • יַתִּר • אֶשְׁתְּמוֹעַ • חלן • דְּבִר • עין • יֻטָּה • בית שמש
ארבע ערים משבט בנימין גבעון • גבע • עֲנָתוֹת • עַלְמוֹן
כ"ד ערי הגליל בהן התיישבו משמרות הכהונה לאחר חורבן בית שני מירון • ציפורי • פסוטה • עילוט • בית לחם הגלילית • יודפת • עיילבון • שדה עמודים • חירבת אירביד • כאבול • כפר כנא • צפת • תל מעון (טבריה) • שיחין • מע'אר • חרבת יבנית • כפר ממלח • נצרת • עראבה • מגדל • כוכב הירדן - כאוכב אל הווא • כפר ענאן • תל צלמון • חמי טבריה (חמת אריח)
Flag of Senegal
Flag of Senegal
סמל אונסק"ו
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית ברשות הפלסטינית
מקום הולדתו של ישו: כנסיית המולד ונתיב עולי הרגל לבית לחם: כנסיית המולד, כנסיית קתרינה הקדושה וכיכר האבוס • ארץ הזית והיין • העיר העתיקה של חברון • יריחו העתיקה / תל א-סולטאן • מנזר הילריון הקדוש / תל אום-עאמר
דגל הרשות הפלסטינית
דגל הרשות הפלסטינית
יישובי נפת חברון
ערים חברון • דורא • חלחול • יטא • דאהרייה
מועצות מקומיות בני נעים • בית עווא • בית אולא • בית אומר • דיר סאמת • אידנא • ח'אראס • נובא • סעיר • א-סמוע • צוריף • תרקומיא • תפוח
כפרים אום אל-ח'יר • אל-בקעה • בית עמרה • בית ענון • בית כאחיל • בית א-רוש אל-פוקא • אל-בורג' • דיר אל-עסל אל-פוקא • א-דווארה • חדב אל-פוואר • אל-חילה • חוריז • אמריש • ג'בעה • ח'ירבת כרמה • אל-כרמל • ח'אלת אל-מאיה • חֻ'רסא • אל-כום • ח'ירבת סאפא • ח'רבת זנוטה • ח'ירבת א-סימיא • מג'ד • קַלְקַס • קילה • רמאדין • א-ריחייא • א-שויוח' • שיוח' אל-ערוב • א-סורה • א-טבקה • אל-עודייסה • זיף • ראבוד • קורייסה
מחנות פליטים אל-ערוב • אל-פוואר
נפות הרשות הפלסטינית
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חברון&oldid=39958062"