חוויה חוץ-גופית
חוויה חוץ-גופית (באנגלית: out-of-body experience) היא התרחשות שבה חש אדם כי הוא מתנתק מן הגוף הפיזי שלו. לעיתים תכלול התרחשות זו התבוננות בגוף הפיזי מנקודה מחוץ לגוף הפיזי. המונח "חוויה חוץ-גופית" הוזכר לראשונה בשנת 1943 על ידי חוקר התופעות העל-טבעיות ג' מ' נ' טיירל בספרו "התגלויות", ואומץ על ידי חוקרים דוגמת סלייה גרין ורוברט מונרו כמונח אלטרנטיבי, אשר לא יגרור דעות קדומות, למונחים שנקשרו לאמונות אישיות כגון "מסע אסטרלי" או "הליכת רוח". על אף שהמונח "חוויה חוץ-גופית" מרחיק ביעילות חוקרים ממושגים בעייתיים מבחינה מדעית כגון "נשמה", מדענים יודעים אך מעט על התופעה ונוטים לקשור אותה לפעילות מוחית[1].
תופעת החוויה החוץ-גופית יכולה להתרחש באופן ספונטני, ולעיתים משייכים אותה לטראומה נפשית שהאדם עבר, שימוש בסמים פסיכדליים או מעבר למצב דמוי חלום. חלק מן החווים טוענים כי הם אלה אשר הוציאו עצמם מחוץ לגופם בעזרת כוח רצונם, ואילו אחרים טוענים כי מצאו עצמם "נמשכים" מחוץ לגופם (לרב בהקשר לחוויית שיתוק). במקרים מסוימים תחושת ה"מחוץ לגוף" הובנה לאחר ההתרחשות, והחווים ראו את גופם כמעט על דרך המקרה. עם התקדמות המחקר פותחו טכניקות רבות אשר מטרתן הגעה לחוויה חוץ-גופית באופן מכוון, לדוגמה: שימוש בדמיון מודרך תוך כדי מדיטציה. מחקרים משנת 2007 הראו כי חוויות הדומות במובנים מסוימים לחוויה חוץ-גופית ניתנות להשגה על ידי גירוי המוח. בשנת 2014 חוקרים תיעדו לראשונה פעילות מוחית בעת חוויה חוץ-גופית, באישה אשר יכולה ליזום את התופעה[2].
מחקר מדעי על חוויה חוץ גופית
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משנות ה-70 של המאה ה-20 החלו תיעודים מחקריים מסודרים של חוויה חוץ גופית במוות קליני. מחקרים שונים העריכו, על פי הגדרות שונות, שחוויות אלו מתרחשות בטווח של בין 25% לאחוזים בודדים מהמקרים המסווגים כ"חוויית סף מוות"[3][4].
סם פרניה ביצע מספר מחקרים בהם ניסה לבדוק אמפירית את האותנטיות של חווית היציאה מהגוף על ידי הצבת סימנים ותמונות הניתנים לזיהוי רק מהגובה. אולם, גם במחקר ראשוני שעשה בנושא בשנת 2001[5] וגם במחקר רחב היקף יותר שהחל בשנת 2008 ונכון לשנת 2020 עדיין מתקיים, לא הצליח פרניה להגיע למסקנות בנושא, בעקבות מיעוט מקרים וקושי לבצע מחקר בנבדקים על סף מוות[3].
מחקרים נוירולוגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקר של קווין נלסון (Kevin R. Nelson, מהמחלקה לנוירולוגיה של אוניברסיטת קנטקי), שפורסם בשנת 2006 ב-Neurology, מצביע על קשר בין פריצת שנת רע"מ (REM intrusion) לחוויית סף המוות. פריצת שנת REM היא תסמונת בה נוצר מצב דמוי שנת REM (השלב בשינה המאופיין בתנועות עיניים מהירות וחלימה מוגברת) בזמן ערות. ההפרעה מאופיינת בתחושת ערות המלווה חוסר שליטה על הגפיים ובהזיות חזותיות ושמיעתיות. המצב נלווה בדרך כלל להפרעות שינה. מחקרו של נלסון בדק 55 אנשים שדיווחו על חוויית סף מוות, והראה שכיחות גבוהה של הפרעות שינה הקשורות בהזיות (60%) לעומת קבוצת ביקורת (במאפייני גיל ומין דומים). נלסון העריך בעקבות תוצאות המחקר שלאנשים שחווים חוויית סף מוות יש נטייה נוירולוגית שמעודדת תגובתיות של פריצת שנת REM במקרים שונים, דוגמת סכנה, גם אם אינם מאובחנים כבעלי פריצת שנת REM[6][7]. בעקבות המחקר העריך נלסון, ואיתו חוקרים נוספים דוגמת הפסיכולוג רון סיגל, שהחווייה החוץ גופית היא למעשה הזיה של המוח, זאת בניגוד לסם פרניה שביקר את מסקנות אלו וטען שהמוח לא אמור להיות מסוגל לבצע תפקוד כזה במהלך מוות קליני[3].
מחקר שפרסמה אוניברסיטת מישיגן בשנת 2013 ניסה לבחון את פעילות המוח לאחר מוות קליני, באמצעות ניסוי בחולדות. המחקר בחן פעילות האלקטרואנצפלוגרם המוחית בחולדות 30 שניות לאחר שנגרם להם מוות קליני בדום לב, וגילה בכל המקרים שנבחנו דפוסי פעילות מוחית האופייניים לתפיסה מודעת ברמת גירוי גבוהה, גם לאחר הפסקת זרימת הדם במוח. נוסף על כך, פעילות מוחית דומה נצפתה גם בקרב חולדות שחוו חנק. מסקנתם של החוקרים הייתה שמניעת חמצן מהמוח, או מניעה משולבת של חמצן וגלוקוז, גורמת להתעוררות מוגברת של פעילות מוחית[8].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Marnie Chesterton, Out-of-body or all in the mind?, BBC, 22 September 2005
- ^
חוקרים תיעדו פעילות מוחית בעת חוויה חוץ גופית, חוקרים תיעדו פעילות מוחית בעת חוויה חוץ גופית, באתר הארץ, 16 במרץ 2014
- ^ 1 2 3 Pamela Weintraub, Seeing The Light, Psychology Today, September 2, 2014
- ^ Pim van Lommel, Ruud van Wees, Vincent Meyers, Ingrid Elfferich; Near-death experience in survivors of cardiac arrest: a prospective study in the Netherlands Lancet, Vol 358, P 2039, 2001
- ^ S Parnia , D G Waller, R Yeates, P Fenwick, A qualitative and quantitative study of the incidence, features and aetiology of near death experiences in cardiac arrest survivors, NIH
- ^ Kevin R. Nelson et al. Does the arousal system contribute to near death experience? NEUROLOGY 2006;66:1003-1009
- ^ קווין נלסון, Does the arousal system contribute to near death experience?, Neurology
- ^ אוניברסיטת מישיגן, Study Shows Electrical Activity in the Brain after Clinical Death
