קטגוריה:אסתר ז ד
נוסח המקרא
כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך
כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ.
כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד וְ֠אִלּ֠וּ לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ׃
כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְ/עַמִּ֔/י לְ/הַשְׁמִ֖יד לַ/הֲר֣וֹג וּ/לְ/אַבֵּ֑ד וְ֠/אִלּוּ לַ/עֲבָדִ֨ים וְ/לִ/שְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַ/צָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּ/נֵ֥זֶק הַ/מֶּֽלֶךְ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- מדוע היתה מחרשת אם לעבדים היו נמכרים,
- ומהו כי אין הצר שווה, שנדחקו המפרשים בביאורו :
כי נמכרנו טענה שני טענות, א. שעיקר המכירה היתה בעבורה שעיקר מחשבת המן היה לאבד אותה ועל ידה מצא עלילה על עמה כדי שאחר כך יוכל להתגולל עליה לאמר שהיא מבני תמותה ויהרוג גם אותה, וזהו שאמרה כי נמכרנו אני ועמי, רצונה לומר אני היא העיקרית והסיבה אל המכירה, ועל ידי נמכרו גם עמי, ב. גוף המכירה שלא נמכרו לעבדות רק להשמיד ולאבד [ולכן כפלה תמיד בדבריה אם מצאתי חן ואם על המלך טוב, כי המציאות חן מגביל נגד השאלה ששאלה בעבור עצמה וצריכה מציאות חן שתינצל, ואם על המלך טוב מגביל נגד הבקשה עבור עמה, כי למלאות הבקשה הזאת אין צריך למציאות חן רק הדבר טוב מצד עצמו כי לא לתפארת יהיה אל המלך לאבד הגוי כולו בלי פשע],
וגם בררה בדבריה איך המן רימה את המלך בשני דברים, א. במה שאמר אליו ישנו עם אחד, סתם עם בלתי מפורסם, והלא זה אני ועמי, זה העם אשר אנכי בקרבו, והיה צריך להודיע זאת להמלך, ב. במה שאמר יכתב לאבדם, שהיה כוונת המלך לאבד צורת האומה ודתה לא להשמידם כנ"ל, והוא מכרם להשמיד להרוג ולאבד, ועל זה אמרה ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו וכו', רצונה לומר אם עכ"פ לא היה מרמה את המלך רק בדבר אחד במה שלא גלה את אזנו מי הוא העם, אזי החרשתי, ולא הייתי מגלה המרמה והמאנה אחר שכבר יצא הדבר בשוגג מאת המלך, לא כן עתה שהדבר כולו מוטעה וכדי בזיון וקצף להמלך, שהראוי שהמאנה ומרמה אותו יקבל את ענשו, וגם נגד מה שאמר המן במלשינותו ולמלך אין שוה להניחם, שהעם הזה מזיקים את המלך, השיבה אדרבה אין הצר שוה בנזק המלך, המן אינו שוה שיניח המלך אותו בחיים מפני ההיזק שהמלך מוצא ממנו שמהרס את מלכותו :מדרש רבה
ד"א אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש, הרהורי דברים היו שם, ומי הרהר, ר' יהודה אמר המן הרהר אמר אם אסתר יהודית היא, קרובתי היא מן אבי עשו הה"ד (מלאכי א') הלא אח עשו ליעקב, ואם גויה היא כל הגוים קרובים אלו לאלו.
פרק ז/פסוק ד
כי נמכרנו אני ועמי (שם ז, ד) וכו' פי' מה שאמרה כי נמכרנו ולמה הוצרכה לומר דבר זה רק היה לה לומר כי רוצה להרוג אותנו רק כי כך אמרה כל מה שעשה לא עשה זה רק בשביל שהוא צורר היהודים וראיה לזה כי נתן הכסף למסור את ישראל בידיו ואם עשה זה לטובת המלך מה לו לזה אם לא ירצה המלך לאבדם מה לו בכך רק שעשה זה משום צורר היהודים ומה שאמר כי נמכרנו אף כי לא מכר אותם בודאי מכירה היה רק כי המלך חזר ונתן לו הכסף כמו שאמר (שם ג, יא) הכסף נתון לך, ואמר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו וגו', (שם ז, ד) ובגמרא (מגילה דף טז.) כי אין הצר שוה בנזק המלך (שם ז, ד) איקני בושתי וקטלה ואיקני בדידי ובעי למקטלי, הוקשה דלא הוי צריך לכתוב כלל כי אין הצר שוה בנזק המלך שכבר אמרה כי נמכרנו להשמיד ולהרוג ואלו נמכרנו לעבדים ולשפחות וכו' ובזה די ולכך דרשו כי דבר זה נאמר על דבר אחר כי אין הצר שוה בנזק המלך ג"כ בשאר דברים שהרי איקני בושתי ואיקני בדידי וא"כ אין הצר שוה בנזק המלך
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ז ד.
כִּי
ההסבר לבקשתה: תן לי את נפשי ועמי.
כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי
אסתר רומזת שהיא נלקחה לבית הנשים להיות פלגש, ועמה הוגלה מיהודה והופץ בעולם, אולם הם מקבלים את המצב הזה בלי להתלונן.
אסתר מאשימה את המלך בלקיחת שוחד
במשתה השני שאל המלך את אסתר שוב בדבר בקשתה. אסתר ביקשה שהמלך יחוס על חייה ועל חיי עמה, באומרה: "כי נמכרנו אני ועמי", וציטטה את הכתוב בפקודת-ההרג: "להשמיד, להרוג ולאבד" כרמז למילה ההוֹמוֹפוֹנִית "לאבד". ובתוספת של: "ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו, החרשתי" (אסתר ז ד), היא פנתה ברמז למילה ההוֹמוֹפוֹנִית "לעבד" בניסיון להשמיע את הפרושים השונים. אסתר הראתה את נכונותם של בני עמה להיות עבדים למלך, וללא ידיעתה היא רמזה למלך אודות פקודת-המיסים. אסתר השתמשה פעמיים במילה "נמכרנו" כדי להצביע בפני המלך על-כך שהוא לקח שוחד תמורת אישור הפקודה, וכך, היא האשימה את המלך שהוא הוטעה בענייני חוק ומדינה, והראתה שהיא איננה מבקשת רק טובה אישית.
וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ, הֶחֱרַשְׁתִּי
אסתר מראה למלך את שני הפרושים למילה "לאבדם": להמיתם, או לעשותם עבדים. פרופ. האופט מעלה שעבדים מאבדים את ישותם ודתם, ומקבלים את דת אדונם. אסתר מסכימה שכל העמים הם עבדים למלך וחיים לפי פקודתו ולכן אם רק לעבדים נמכרנו, החרשתי. אולם כמובן תלוי מי הוא האדון, ואם מטרת האדון היא רק להרוג את עבדיו - אסתר לא תחריש והיא מבקשת להיות האדון של עמה.
כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה, בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ
אסתר תחריש אם היהודים ימכרו לעבדים, כי אין הצרה של היהודים עולה בערכה על הפסד ההכנסה מאי מכירת היהודים לעבדים לאדון חדש.
המן ביקש את העם להורגם כי "לַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם", ואסתר מבקשת את העם להחיותו, למרות שאין "הַצָּר שֹׁוֶה, בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ" במידה והם ישארו עבדים. מרדכי לא סיפר לאסתר שהמן השתמש במילה "שווה" ולמרות זאת אסתר השתמשה במילה הזו.
מקורות
נלקח מ- "פורים: מעקב משפטי: מרדכי לא כרע, כי המלך לא פקד". אילן סנדובסקי,[גרסה אלקטרונית] אתר מאמרים (19/02/2011)
שווה
(אסתר ז ד): "כִּי אֵין הַצָּר האויב שמכר אותנו שֹׁוֶה משוה בנפשו, לוקח בחשבון את- בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ שהרי הם משלמים מיסים ומפתחים את המסחר וכו'"
פירשנו "שֹׁוֶה" מלשון "משוה בנפשו". אך הקשר ל"אִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי" איננו ברור.
לכן ניתן לפרש "שֹׁוֶה" מלשון שיוויון: שווה לך לאבד את הקשר עם המן תמורת כך שתציל את היהודים, ואם היינו נמכרים לעבדים, היית מרויח הרבה כסף מהמכירה, ואובדן היהודים לא היה נזק כל כך גדול, ובמקרה זה אולי היה כדאי לשמור על קשר עם המן.
מקורות
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "אסתר ז ד"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.