התנועה הרומנטית

התנועה הרומנטית (או רומנטיציזם) הייתה תנועה ספרותית, מוסיקלית ואמנותית שהתגבשה באירופה משלהי המאה ה-18 והגיעה לעמדת השפעה מרכזית במהלך המאה ה-19. הרומנטיקנים יצאו נגד הרציונליזם והאמפיריציזם של תנועת הנאורות, שמשלו בחיים האינטלקטואליים במערב אירופה ובמרכזה לאורך רוב המאה ה-18, ודגלו באינדיבידואליזם, דמיון יצירתי אינטואיטיבי, לבביות, מחשבה ספקולטיבית, נוסטלגיה לילדות ולתקופות קדומות, והתפעמות מהמסתורי ומהנשגב, תוך הדגשת ערכים של פשטות, קרבה לטבע, אחווה אנושית, חירות, והרואיזם.

עם המשוררים והסופרים הרומנטיים הבולטים נמנים ויליאם וורדסוורת', סמואל טיילור קולרידג', לורד ביירון, פרסי ביש שלי, וולטר סקוט, תומאס מור, גתה, שילר, נובאליס, אוגוסט וילהלם פון שלגל, פרידריך שלגל, א.ת.א. הופמן, היינריך היינה, ליאופרדי, אלכסנדרו מנצוני, פרנסואה-רנה דה שאטובריאן, ויקטור הוגו, למרטין, ז'ורז' סאנד, אלכסנדר פושקין, מיכאיל לרמונטוב, אברהם מאפו; עם המוסיקאים הרומנטיים הבולטים: בטהובן, שוברט, מנדלסון, שומאן, ברהמס, שופן, ליסט, ברליוז, צ'ייקובסקי; עם האמנים הרומנטיים הבולטים: פרנסיסקו דה גויה, ויליאם בלייק, ג'ון קונסטבל, ג'וזף מלורד ויליאם טרנר, קספר דויד פרידריך, איוואן אייווזובסקי, דלקרואה, ג'ריקו; ועוד רבים אחרים.

הגדרת הרומנטיות

קספר דויד פרידריך, ירח עולה מעבר לים (1822)

המונח רומנטיות קשור לסוגה הספרותית של רומנסה. בימי הביניים היו שני סוגים עיקריים של יצירה ספרותית עממית: הנובלה והרומנסה. הנובלה עסקה בבעיות של החיים היומיומיים השגרתיים. הרומנסה עסקה בהרפתקאות גבורה של אבירים על רקע עולם קסום ודמיוני. באופן דומה (אך שונה, כי הנובלה והרומנסה ברובן לא היו ספרות רצינית, ואילו השירה הרומנטית שאפה לפסגת היצירה), אם הספרות של המאה ה-18 הייתה ספרות ריאליסטית שעסקה בבעיות החיים של המעמד הבורגני, הרי שהספרות הרומנטית עסקה בהתבוננות לא רגילה בדברים שגרתיים, או בדברים אקזוטיים, כגון נופים נשגבים, תקופות קודמות, ארצות ותרבויות רחוקות, תופעות על טבעיות, וכיוצא בזה.

אם לג'יימס תומסון, משורר בן המאה ה-18, פרח הוא עצם שיש לו צורה וצבע מסוימים, ציור אביבי של הבורא; הרי שלמשורר הרומנטי פרסי ביש שלי, פרח הוא דבר של אור ואהבה, בהיר בחשקו, וחיוור בתשוקתו; ולוורדסוורת' פרח הוא בריה חיה המשתתפת בחיים הרוחניים ובשמחה של ההוויה, שמחה שהיא בבת-אחת רגועה ואקסטטית.

תומאס ג'ונס, המשורר (1774)

אם האידאל של הנאורות היה הפילוסוף-מדען המקדם ומשפר את החברה, ולפיכך הילד נחשב ליצור חסר דעת שיש לחנכו על מנת להופכו לאדם; הרי שהאידאל של הרומנטיות היה המשורר-חוזה, או מתקן העולם (כי החברה האנושית נחשבה על ידי הרומנטיים למקולקלת), ולפיכך, הילד, בגלל קרבתו התמימה לבורא, או בהיותו משקף את הפוטנציאל האינסופי של האדם שמבוגרים אינם ממשים כראוי, נחשב ביצירה הרומנטית לבריה פלאית, עד כדי כך שוורדסוורת' טבע את מטבע-הלשון "הילד הוא אבי האיש".

המשורר האנגלי הטיפוסי של המאה ה-18 היה איש-ספר שהביע באופן דידקטי ובסגנון אמנותי מבריק רעיונות שפותחו באופן שיטתי על ידי חושבים בני זמנו. למשל, "מאמר על האדם" מאת אלכסנדר פופ, שקאנט היה מצטט ממנו בהתפעלות בהרצאותיו. כותבים כאלו לא נחשבו בתקופה הרומנטית, בה חותם המקוריות היה אמת מידה לכל, למשוררים מהשורה הראשונה. לעומת זאת, המשורר הרומנטי האנגלי, מתוך תפיסה אידאלית כזו או אחרת, היה מביע רגשות חזקים באופן אינטואיטיבי, ומצרף לרגשות הרהורים רפלקטיביים עליהם ועל תהליך היצירה, בצורה מקורית הממזגת רגש ומחשבה. למשל, הפואמה הפיוטית-פילוסופית "אודה: רמזי אלמוות מזכרונות שחר ילדות" מאת וורדסוורת', שלדעת אמרסון היא השיא שאליו הגיע האינטלקט בזמנם.

מאחר שהתנועה הרומנטית כוללת יוצרים שמרנים ויוצרים רדיקלים, כפריים ועירוניים, אנשי מוסר ואסתטיקנים, אנשי מחשבה ואנשי מעשה, אנשי-דת אדוקים ורוחות חופשיות, בעלי-בתים ונודדים, משוררים העוסקים ברוח וסופרים העוסקים בנפש, אנשי חזון הפרושים מעסקי העולם הזה ומדינאים הבקיאים בהוויות העולם הזה, מאז ומעולם התקשו להגדיר במדויק את הרומנטיות. להלן מספר הגדרות מקובלות:

• שירה אוניברסלית מקורית, המצרפת שירה ופרוזה, השראה וביקורת, שירה של אמנות ושירה של טבע, העושה את השירה לחיונית וחברתית ואת החיים והחברה לפיוטיים.
• תנועה טרנסנדנטלית (מנוגדת לדרך המחשבה האמפירית) שהרחיבה וגאלה את רוח האדם, על ידי בקשת מה שנעלה יותר ונשגב יותר באדם מאשר החושים וההבנה.
• פליאה והכרה, המבדילים אותנו מהעולם המציאותי הממשי, ומשיבים אותנו למציאות רוחנית נעלה יותר.
• התעוררות מחודשת של הדמיון, לתחושת היופי והמוזרות בדברים טבעיים, ובכל הדחפים של השכל והחושים.
• שירה של החיים הפנימיים, תרבות-נפש הנותנת עולם פנימי: אמיתות של חירות, אמונה, אהבה, נצחיות, התלהבות, חזיונות, ומשמעויות רוחניות.

מאפיינים

לרומנטיות מאפיינים, שחלק ניכר מהם נפוצה הבנתם בדרך שטחית או שגויה. דוגמאות:

ויליאם בלייק, הקדמה לשירי התמימות

רגשנות

חרף הנטייה הנפוצה לייחס לרומנטיקה באשר היא את ההיאחזות ברגש והאדרתו על חשבון השכל, ולרומנטיקנים את הרגשנות המופלגת כסימן היכר מובהק, הרי שהרגשות האישיים העזים של היוצרים הרומנטיים אינם התרסה כנגד הרציונליות באשר היא, או כנגד ההסתמכות על התבונה בכלל (שהרי לדוגמה גתה, האחים שלגל, קולרידג' ולנדור היו אינטלקטואלים ששובחו בתבונתם הביקורתית), ואפילו לא סתם תגובת-נגד לרוח הנאורות המאופקת בדרך כלל, אלא ביטוי לאינטלקט גדול ולשאיפה לחיים אמיתיים ושלמים. הלב האנושי היה במרכז היצירה הרומנטית, ותשומת הלב לילד, לאשה, לאדם הכפרי הפשוט, לנודד, לזר, לעבד, לפטריוט מוכה המלחמה, לאידאלים של חירות וצדק, שדוכאה במשך דורות, התפרצה ביצירה הרומנטית ובאה לידי ביטוי ברגשות עמוקים ואמיתיים של אמפתיה.

הזיקה לטבע

לכאורה כל הרומנטיקנים ביקשו להדגיש את 'הקשר האותנטי לטבע', למרחבים הפתוחים, בטהרתם, תוך סלידה ממה שראו כהשתעבדותו של האדם ליצירי כפיו-הוא כמו המסורות העירוניות, או המיכון והנוף העירוני. באמת הזיקה לטבע של הרבה משוררים רומנטיים הייתה במידה רבה המשך של המסורת העתיקה של השירה הפסטורלית, ונבעה מקשר בלתי-אמצעי מיוחד לטבע שחוו בילדותם ובנערותם. ומה שלימדם הטבע הביא את חלקם לסלוד מהחברה העירונית, ואת חלקם בכל זאת לבכרה.

אינדיבידואליזם

ג'וזף מלורד ויליאם טרנר, מסע הצליינות של פרח האבירות הרולד (1823)

לכאורה המרכזיות של האדם הפרטי ביצירה הרומנטית, לעתים תכופות אינדיבידואל המחפש חירות ואמת, סותרת את הרעיון של אוניברסליות. אלא שישנם סוגים שונים של אינדיבידואלים ביצירה הרומנטית, וכולם משקפים, פחות או יותר, מיקרוקוסמוס של האנושות. עבור וורדסוורת', בדידות ופרישות מהחיים העירוניים מביאים להשפעה מרוממת ורוחנית של הטבע המטהרת את האדם, לקרבה עמוקה לרוחני, להרמוניה בין מה שאוניברסלי למה שאנושי, ומכאן לאמפתיה ולרגש של אחווה אנושית. הגיבור הביירוני הוא מרדן נודד המצוי מחוץ לחברה, שלבטיו הנפשיים משקפים בעיות אוניברסליות. הגיבור באפוסים של סאות'י נאבק בעריצות של רשעים, ואינו אלא שליח של תיקון מוסרי אוניברסלי. הגיבור ברומנים של סקוט הוא אדם המצוי בניגודים בין שתי תפיסות עולם הנאבקות זו בזו, בין ערכים סותרים, בין שאיפותיו האישיות לבין חובותיו האוניברסליות ותהליכים אוניברסליים של סדר חברתי ושינוי היסטורי וזהות לאומית, וניסיונו האישי הולך ומגלה הבנה עמוקה ורחבה יותר של האוניברסלי. הגיבורים ברומנים של ויקטור הוגו הם דמויות הנמצאות בשולי החברה, אשר סיפורן מגלם את העריצות של מערכות חברתיות; מאבקן את הערכים האוניברסליים של חירות, צדק, שיויון, וכבוד האדם; ואהבתן אוניברסליות המתעלה על הבדלים חברתיים וסבל אנושי.

ההערצה של ימי הביניים

לראשונה מאז הרנסאנס החלו הוגים ואמנים לשאת עיניהם אל ימי הביניים, שאנשי הנאורות הדביקו להם שמות גנאי נוסח "חשכת ימי הביניים", או הביטוי "ימי הביניים" (Middle Ages) בעצמו, שלפיו אלף שנה של היסטוריה אירופאית מצטיירים כתקופת מעבר נטולת חשיבות ואופי. אותה התקופה עצמה נעשתה לפתע מושא הערצה. תחיית ספרות האבירים והרומנסה של ימי הביניים לכאורה מקורם ברומנטיקה יש מאין. אלא שבאופן כללי מדויק יותר לומר שהיוצרים הרומנטיים העריצו את אריוסטו, טאסו, וספנסר, המשוררים הגדולים של הרנסאנס, ומהם למדו להעריך את הרומנסה האבירית. יתירה על כך, העניין בימי הביניים נבע אצל יוצרים רומנטיים שונים ממניעים שונים. אצל וולטר סקוט, מהתעוררות הדמיון ההיסטורי שבתקופה המודרנית. אצל ויקטור הוגו, מתגובה לנורמות קלאסיות ומביקוש מודרני לחיים עשירים יותר באמנות. אצל לודוויג אוהלנד, כביטוי לתחיית החיים הלאומיים בגרמניה. אצל משוררים גרמנים אחרים, רגש דק המאוחד עם רצון לחדש את האמנות באמצעות דת דמיונית.

צדק חברתי

מבחינה פוליטית, נהוג לייחס חשיבות יתירה ליחסם של חסידי הרומנטיקה למהפכה הצרפתית, שהיה, בקרב הראשונים, חיובי ביותר, אוטופי אפילו, עד לימי שלטון הטרור של רובספייר, ולאחר מכן מסויג ומפוכח יותר. בעקבות המהפכה הצרפתית, המשורר הסקוטי תומאס קמפבל חיבר את "הנאות התקווה" (1799) בציפייה להתקדמות אנושית ותיקון; ושלי את "מרד נגד האיסלאם" (1817), יצירה אוטופית העוסקת במהפכה כנגד כל סוג של עריצות, שלהבדיל מהמהפכה הצרפתית אינה מתרחשת בכוח, אלא ברוח אידאלית. בעקבות התפכחותו מהמהפכה הצרפתית, וורדסוורת' סבר שהתקדמות אנושית אמיתית יכולה להיות מושגת רק על ידי התפתחות מוסרית ורוחנית, ולפיכך שום מהפיכה פוליטית לא יכולה להביא לשינוי אמיתי, אלא רק תיקון עצמי וחברתי. בקרב רומנטיקנים מאוחרים שימשה המהפכה הצרפתית מאורע מכונן להוויה המהפכנית, החדשה של אירופה. וליתר דיוק: ההתהוות, שתפסה את מקומה של ההווייה הסטאטית בפוליטיקה ובמחשבה האירופאית, להבנתם. למרות מה שנאמר, בפועל, חלק מהיוצרים הרומנטיים היו אנשים שמרניים, שמלכתחילה סלדו מהרעיונות של המהפכה הצרפתית, וחלקם מיסטיקנים שחיפשו עולמות רוחניים בלתי נראים וממילא לא התעניינו כלל בפוליטיקה. עבור כל היוצרים הרומנטיים חירות פרטית וכללית היא אידאל, אולם הם לא בהכרח הסכימו מהי חירות.

לאומיות

מקובל לומר שהרומנטיות, לכל הפחות בצורתה המאוחרת, כביטוי לייחודי ולאותנטי שב"רוח העם" המבדיל אותו מעמים אחרים, הייתה אחת מהתנועות שהביאו להתעוררות הלאומיות באירופה במאה ה-19. אצל חלק מהיוצרים הרומנטיים היצירות הרומנטיות לעתים תכופות עוסקות בארצות ותרבויות אחרות. לדוגמה, האפוסים של סאות'י המתרחשים באמריקה, ערב, הודו, ופארגוואי, ותרגומיו מהספרות הספרדית; הדיוואן המערבי-מזרחי של גתה, הרומן הפרסי "לאלה רוק" של תומאס מור, האפוס "גביר" מאת לנדור המתרחש במצריים, השיר "קובלאי חאן" מאת קולרידג' המתרחש בסין, המחזה הטרגי "צנצי" מאת שלי המתרחש ברומא האיטלקית, האפוס הסקנדינבי "גרינלנד" של ג'יימס מונטגומרי, ועוד כהנה וכהנה. ביירון עצמו היה לגיבור לאומי ביוון לאחר שהשתתף במלחמה לעצמאותה. העיסוק הרומנטי בלאומים ותרבויות אחרים נבע מרצון להרחבת אופקים, או מתודעה לאומית שהתעוררה עקב המלחמות של נפוליאון. מחד, היו יוצרים רומנטיים, כגון ג'וזפה מציני וחוזה דה אספרוסדה, שקידמו זהות לאומית בארצם. תומאס קפמבל, לאחר שהתאכזב מהמהפכה הצרפתית, חיבר את "הקרב הבלטי" (1801), על קרב קופנהגן הימי, יצירה פטריוטית החוגגת את הלאומיות הבריטית. יצירות מאוחרות של רוברט סאות'י משקפות לאומיות אימפריאלית בריטית וסלידה מהרעיונות של המהפכה הצרפתית. מאידך, יוצרים רומנטיים, כגון קולרידג', ביירון ושלי, ביקרו את הלאומיות, אם בגלל הפוטנציאל שלה לטפח מחלוקות ומלחמות, או כי ביקשו אחדות אנושית רחבה יותר, והיינריך היינה אף הגה את הרעיון של אירופה המאוחדת. גם היו יצירות רומנטיות שגינו אימפריאליזם לאומני, כגון "הנודד משוויץ" (1806) מאת ג'יימס מונטגומרי, בה הגיבור הזקן שנלחם ואיבד את חתנו ואת יישובו במלחמה נגד הפולשים הצרפתים כבר אינו יכול למצוא שלום לו ולמשפחתו בשוויץ, ועוזב עם משפחתו לאמריקה, בה האנושות תיבנה מחדש.

כרונולוגיה של יצירות רומנטיות עיקריות בשירה ובספרות

שנה	המשורר/סופר	שם היצירה	סוגה	הערה
1770	ג'יימס ביטי	המשורר	שיר סיפורי	הגיבור הראשי, אדווין, אב טיפוס של המשורר הרומנטי
1774	יוהאן וולפגנג פון גתה	ייסורי ורתר הצעיר	רומן	טקסט מכונן של הספרות הגרמנית הרומנטית
1781	פרידריך שילר	השודדים	מחזה
1789	ויליאם בלייק	שירי תמימות	שירה לירית	השפיע בפשטותו על "בלדות ליריות" של וורדסוורת' וקולרידג'
1792	מרי וולסטונקראפט	הגנה על זכויות האשה	פרוזה עיונית
1794	ויליאם בלייק	שירי נסיון	שירה לירית	ספר המשלים באופן דיאלקטי את "שירי התמימות"
1795	יוהאן וולפגנג פון גתה	חניכתו של וילהלם מייסטר	רומן	רומן התבגרות
1798	ויליאם וורדסוורת', סמואל טיילור קולרידג'	בלדות ליריות	שירי לירית	יצירה מכוננת של השירה האנגלית הרומנטית
1799	תומאס קמפבל	הנאות התקווה	שיר דידקטי	רב-מכר
1801	רוברט סאות'י	תלבה המהרס	אפוס	השפיע על השירה של שלי וקיטס הצעירים
1805	וולטר סקוט	שירו של המשורר-נודד האחרון	שיר סיפורי	רב-מכר, השיר המצליח ביותר בבריטניה עד אז.
1805	ויליאם וורדסוורת'	האקדמה	שיר אוטוביוגרפי	יצא לאור לראשונה בשנת 1926, וקודם לכן בגרסה משוכתבת בשנת 1850.
1807	ויליאם וורדסוורת'	שירים בשני כרכים	שירה לירית
1808	יוהאן וולפגנג פון גתה	פאוסט, חלק א'	מחזה טרגי
1810	וולטר סקוט	אדונית האגם	שיר סיפורי	רב-מכר אירופאי
1812	לורד ביירון	מסע הצליינות של פרח האבירות הרולד, ספרים ראשון ושני	שיר סיפורי	במחזור זה גיבש ביירון לראשונה את דמות הגיבור שלו, שנודעה לימים כגיבור ביירוני.
1813	רוברט סאות'י	חיי הוריישיו, הוויקונט הראשון נלסון	ביוגרפיה
1814	וולטר סקוט	וייברלי	רומן היסטורי	הרומן ההיסטורי הרומנטי הראשון, אבן יסוד לספרות הרומן האירופאית של המאה ה-19.
1814	ויליאם וורדסוורת'	הטיול	אפוס
1814	רוברט סאות'י	רודריק אחרון הגותיים	אפוס
1817	תומאס מור	לאלה רוק	רומנסה בשירה ופרוזה	רב-מכר אירופאי
1818	ג'ון קיטס	אנדימיון	אפוס
1819	וולטר סקוט	אייבנהו	רומן היסטורי	רב-מכר אירופאי שעורר עניין נרחב בימי הביניים
1820	פרסי ביש שלי	פרומתאוס המשוחרר	מחזה לירי
1821	לורד ביירון	קין	מחזה
1824	וולטר סוואג' לנדור	שיחות דמיוניות של אנשי ספרות ומדינאים	דיאלוגים בפרוזה
1825	אלכסנדר פושקין	יבגני אונייגין	רומן בחרוזים
1827	אלסנדרו מנצוני	המאורסים	רומן היסטורי
1831	ויקטור הוגו	הגיבן מנוטרדאם	רומן אפי

רומנטיות במוזיקה

ערך מורחב – התקופה הרומנטית במוזיקה

בתחום המוזיקה, התקופה הרומנטית השתרעה על פני השנים 1800–1900 ובאה לאחר זו הקלאסית (אין לבלבל את שתי אלה עם התקופות זהות השם באמנויות האחרות) בהתאם ל"מטוטלת הסגנונות של התקופות" מבחינת הנטייה לאתוס או לפאתוס (רנסאנס - א', בארוק - פ', קלאסיקה - א', רומנטיקה - פ'). הסגנון הקלאסי היה במידת מה מחושב מדי בשאיפותיו לשלמות צורנית, הרמונית וכיוצא בזה. למעשה, המוזיקה בתקופה הקלאסית הייתה כפופה למסגרות באופן מחמיר, וזאת על מנת לשרת את האידיאל ההדוניסטי של המוזיקה באותן שנים - מוזיקה שתהיה נעימה לאוזן, לא מסובכת, ללא קושי בהאזנה וללא תכנים רגשיים עזים. המלחין בתקופה הרומנטית שאף לפרוץ את כבלי הקונוונציות והאידיאלים הישנים, כפי הנראה עקב השפעה רבה של המהפכה הצרפתית. הרומנטיקנים שאפו למבע לירי, תוך הגמשת הצורה לטובת מבע רגשי.

ציור של קתדרלת קלן האידיאלית מאת קרל האזנפלוג. הרומנטיזציה של ימי הביניים היא סימן הכר של הרומנטיקה וממנה נולדה התחייה הגותית.

רומנטיות בציור

ערך מורחב – הזרם הרומנטי באמנות

רומנטיות באדריכלות

באדריכלות, הרומנטיקה העריצה מחדש את אדריכלות ימי הביניים ובפרט את האדריכלות הגותית. אדריכלות ימי הביניים נהפכה למושא למחקר ולשימור, לצד בנייה מחדש בסגנונות העתיקים. בולטת במיוחד היא התחייה הגותית בה נוצקו משמעויות חדשות לאדריכלות הכנסיות הדתית הגותית, ומבנים רבים שוחזרו, חודשו והושלמו בסגנון זה. דוגמאות בולטות למבנים שהושלמו בתחייה הגותית כוללות את קתדרלת קלן, נוטרדאם דה פארי, קתדרלת מילאנו וקתדרלת פראג. בין הבולטים בתחיית אדריכלות ימי הביניים הם פרוספר מרימה והאדריכל והמשמר ויולה לה-דוק.

השלכות פוליטיות של הרומנטיות

מעבר לתרומתה לגיבוש רעיון הלאומיות, נגזרות של השילוב בין רומנטיקה ונאורות מתבטאות גם באידאולוגיות פוליטיות. צד אחד של ההשפעה הפוליטית של הרומנטיות על המחשבה הפוליטית הוא המדינה הרומנטית הליברלית. באופן פרדוקסלי, דווקא הלהט המאפיין את הרומנטיקה עשוי להוביל לסובלנות פוליטית. כיוון שעקרונות רומנטיים רדיקלים ערערו על התפיסה שישנה אמת אחת אובייקטיבית ועוררו הערצה לנאמנות לאידיאלים באשר הם, דרך החשיבה הרומנטית מובילה לכיבוד המאבק של האחר למשמעות ואי כפייה רעיונית של המדינה על אזרחיה. צד אחר של ההשפעה הפוליטית של רעיונות רומנטיים הוא פאשיזם ואף נאציזם, או גרסאות אחרות של "מדינה אומנת". מדינה כזו נתפסת כאידיאל לשם עצמה, מבטאת את רוח האומה ומותר לה להכתיב לאזרחיה את תפקידם, שכן יש להם משמעות רק בהקשר אליה ולכן למדינה יש לגיטימציה להשתמש בהם כרצונה.

ראו גם

• ספרות גותית
• התחייה הגותית

לקריאה נוספת

• יעקב טלמון, המשיחיות המדינית: השלב הרומנטי, עם עובד ודביר, 1965. (הספר בקטלוג ULI)
• יעקב טלמון, רומנטיקה ומרי: אירופה 1815-1848, מאנגלית: יונה שחר-לוי, עם עובד, 1973. (הספר בקטלוג ULI)
• ישעיה ברלין, שורשי הרומנטיקה, מאנגלית: עתליה זילבר, עם עובד, 2001. (הספר בקטלוג ULI)
• דרור פימנטל, אסתטיקה (פרק ח': רומנטיקה: האמנות כביטוי), מוסד ביאליק, 2014. (הספר בקטלוג ULI)
• יוסי מאלי, מעבר לתבונה: הבארוק, ההשכלה־שכנגד והרומנטיקה, מוסד ביאליק, 2020. (הספר בקטלוג ULI)

• מלכה לוקר, תרגום: עזרא פליישר, פני הרומאנטיקה: (גרמניה, צרפת, אנגליה), ירושלים: מוסד ביאליק, 1962; גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר". (הספר בקטלוג ULI)
• Paul Hamilton, Realpoetik: European Romanticism and Literary Politics, Oxford University Press, 2013 (הספר בקטלוג ULI)
• Jeffrey Steele, Unfolding the Mind: the Unconscious in American Romanticism and Literary Theory, Routledge, 2016 (הספר בקטלוג ULI)
• Carmen Casaliggi, Romanticism: a Literary and Cultural History, Routledge, 2016 (הספר בקטלוג ULI)
• Ann Wierda Rowland, Romanticism and Childhood: the Infantilization of British Literary Culture, Cambridge University Press, 2012 (הספר בקטלוג ULI)
• Dorri Beam, Style, Gender and Fantasy in Nineteenth-Century American Women's Writing, Cambridge University Press, 2010 (הספר בקטלוג ULI)
• Richard C. Sha, Perverse Romanticism: Aesthetics and Sexuality in Britain, 1750-1832, Johns Hopkins University Press, 2009 (הספר בקטלוג ULI)
• Brittany Pladek, The Poetics of Palliation: Romantic Literary Therapy, 1790-1850, Liverpool University Press, 2019 (הספר בקטלוג ULI)
• Dale Townshend, Angela Wright (eds.), Ann Radcliffe, Romanticism and the Gothic, Cambridge University Press, 2014 (הספר בקטלוג ULI)
• Susan Manning, Poetics of Character: Transatlantic Encounters, 1700-1900, Cambridge University Press, 2013 (הספר בקטלוג ULI)
• David Aram Kaiser, Romanticism, Aesthetics, and Nationalism, Cambridge University Press, 1999 (הספר בקטלוג ULI)
• Jerome John McGann, Byron and Romanticism, Cambridge University Press, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
• Yohei Igarashi, The Connected Condition: Romanticism and the Dream of Communication, Stanford University Press, 2020 (הספר בקטלוג ULI)
• Michael Gamer, Romanticism and the Gothic: Genre, Reception and Canon Formation, Cambridge University Press, 2000 (הספר בקטלוג ULI)
• Alan Richardson, British Romanticism and the Science of the Mind, Cambridge University Press, 2001 (הספר בקטלוג ULI)
• Damian Walford Davies (ed.), Counterfactual Romanticism, Manchester University Press, 2020 (הספר בקטלוג ULI)
• Andrew Franta, Romanticism and the Rise of the Mass Public, Cambridge University Press, 2007 (הספר בקטלוג ULI)
• Julie Kipp, Romanticism, Maternity, and the Body Politic, Cambridge University Press, 2003 (הספר בקטלוג ULI)
• Michelle Levy, Literary Manuscript Culture in Romantic Britain, Edinburgh University Press, 2020 (הספר בקטלוג ULI)
• Onno Oerlemans, Romanticism and the Materiality of Nature, University of Toronto Press, 2004 (הספר בקטלוג ULI)
• Joel Faflak, Marking Time: Romanticism and Evolution, University of Toronto Press, 2018 (הספר בקטלוג ULI)
• Joel Faflak, Julia M. Wright (eds.), Nervous Reactions: Victorian Recollections of Romanticism, State University of New York Press, 2004 (הספר בקטלוג ULI)
• Jeffery N. Cox, Romanticism in the Shadow of War: Literary Culture in the Napoleonic War Years, Cambridge University Press, 2014 (הספר בקטלוג ULI)
• Kevin Gilmartin, Writing Against Revolution: Literary Conservatism in Britain, 1790-1832, Cambridge University Press, 2007 (הספר בקטלוג ULI)
• J. Douglas Kneale, Romantic Aversions: Aftermaths of Classicism in Wordsworth and Coleridge, McGill-Queen's University Press, 1999 (הספר בקטלוג ULI)
• Denise Gigante, Taste: a Literary History, Yale University Press, 2005 (הספר בקטלוג ULI)
• Adam Rounce, Fame and Failure 1720-1800: the Unfulfilled Literary Life, Cambridge University Press, 2013 (הספר בקטלוג ULI)
• Ross Greig Woodman, Sanity, Madness, Transformation: the Psyche in Romanticism, University of Toronto Press, 2005 (הספר בקטלוג ULI)
• Peter Heymans, Animality in British Romanticism: the Aesthetics of Species, Routledge, 2012 (הספר בקטלוג ULI)
• Orianne Smith, Romantic Women Writers, Revolution and Prophecy: Rebellious Daughter, 1786-1826, Cambridge University Press, 2013 (הספר בקטלוג ULI)
• Alan Richardson, Literature, Education, and Romanticism: Reading as Social Practice, 1780-1832, Cambridge University Press, 1994 (הספר בקטלוג ULI)
• Jonathan Sachs, The Poetics of Decline in British Romanticism, Cambridge University Press, 2018 (הספר בקטלוג ULI)
• Julie Carr, Jeffrey C. Robinson (eds.), Active Romanticism: the Radical Impulse in Nineteenth-Century and Contemporary Poetic Practice, University of Alabama Press, 2015 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

• מידע על רומנטיסיזם בקטלוג הספרייה הלאומית
• topic/romantisme התנועה הרומנטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רומנטיסיזם, דף שער בספרייה הלאומית