פסנתר

פסנתר הוא כלי נגינה ממשפחת כלי המקלדת שהומצא בתחילת המאה ה־18. מנעד הצלילים של הפסנתר הוא הגדול ביותר מבין כל כלי הנגינה מלבד העוגב, ומתפרש על 7.25 אוקטבות. כמעט כל הפסנתרים בעלי 88 קלידים, ומגיעים מלה נמוך (במפתח פה, אוקטבה מתחת לשישה קווי עזר נוספים לחמשה) ועד דו גבוה (במפתח סול, שתי אוקטבות מעל ל־9 קווי עזר נוספים לחמשה), אך יש גם פסנתרים יוצאי דופן המגיעים עד ל־97 קלידים.

פסנתר

פסנתר כנף
סיווג	קורדופוניים
קבוצה	כלי מקלדת, כלי הקשה, כלי מיתר
נגנים	פסנתרנים
מנעד

צלילי נגינה על פסנתר

ילדה מנגנת על פסנתר

מיתרי הפסנתר

פסנתר אקוסטי

כיכר הפסנתר בראש העין

במאה האחרונה נפוצים שני סוגים של פסנתרים: פסנתר כנף, שבו המנגנון המכני של הפסנתר מקביל לקרקע, ופסנתר אקוסטי פסנתר שבו המנגנון המכני נמצא במאונך לקרקע, המכונה גם "פסנתר קיר" או "פסנתר מוצב".

היסטוריה

ערך מורחב – פורטה-פיאנו

הפסנתר הומצא על ידי ברתולומאו כריסטופורי, אוצר כלי הנגינה של משפחת מדיצ'י בפירנצה שבאיטליה בשנת 1699. החידוש בפסנתר, בשונה מכלי המקלדת האחרים שהיו קיימים עד אז, הוא שבפסנתר היה אפשר לשלוט על חוזק הצליל בהתאם לעוצמת הלחיצה על הקליד, ולכן זכה הפסנתר לשם "פיאנו־פורטה" (Piano-Forte, באיטלקית חלש־חזק), כיום, בשפות רבות נקרא הפסנתר "פיאנו" (Piano), כקיצור של פיאנו פורטה. ניתן לנגן חזק יותר וחלש יותר במנגינות שונות ומגוונות. ברוב היצירות הביטויים פיאנו ופורטה כתובים כ־p שזה פיאנו וכ־f שזה פורטה.

בעברית מופיע השם לראשונה בספר דניאל (בצורה "פסנתרין"), ומקורו ביוונית עתיקה (פְסַלְטֶרִיוֹן, שפירושו "נבל"; מאותו השורש גם המילה הלועזית למזמור תהילים, psalm, שבמקורה הייתה שיר שהושר לצלילי נבל).

הפסנתר הוא התפתחות של כלי מקלדת שכבר היו קיימים מאות שנים לפני הפסנתר, לדוגמה – הצ'מבלו והקלוויקורד. כמו הצ'מבלו גם הפסנתר הוא כלי מקלדת וכלי מיתר, אך בעוד שהצ'מבלו הוא כלי פריטה, הרי שבפסנתר מופקים הצלילים על ידי "פטישים" המקישים על המיתר, ולכן הפסנתר הוא גם כלי הקשה. ההקשה בפסנתר מאפשרת שליטה באצבעות על חוזק הצלילים, שליטה שלא הייתה קיימת בצ'מבלו. כלי דומה הוא העוגב שגם לו יש מנענעים, אך הוא שונה משאר כלי המקלדת, כיוון שמבחינת הפקת הצליל הוא כלי נשיפה ואין בו מיתרים.

במנגנון הפסנתר חלו שינויים ונוספו המצאות במשך מאות שנים. כך לדוגמה, את פטישי העור המעובד החליפו פטישים מצופים בד לבד דחוס, המאפשרים צליל עמוק וחזק יותר. באופן דומה, מנגנון הפסנתר עבר שינויים רבים שאיפשרו החזרה מהירה יותר של הפטישים, על מנת לאפשר נגינת אותו צליל פעמים רבות ככל הניתן בשנייה. למעשה, המנגנון הטוב ביותר נמצא בפסנתרי כנף הנעזרים בכוח המשיכה של כדור הארץ על מנת ליצור התנגדות לכוח שמפעיל הנגן. פסנתר עומד מחקה מנגנון זה על ידי שילובם של קפיצים ומשקולות המבטיחים החזרה מהירה. מנגנון הפסנתר משלב מספר אלמנטים מרכזיים נוספים, כגון אטמים, שתפקידם לחסום את הצליל כאשר נפסקת הלחיצה על הקליד, וכן מספר דוושות. הדוושה הימנית, הקרויה דוושת השהייה, תפקידה לבטל באופן זמני את פעולת האטמים. הדוושה השמאלית מחלישה את הצליל. בפסנתר הכנף הפטיש מוסט הצידה, כך שהוא פוגע במיתר אחד או שניים, ולא בשלושת המיתרים הזהים. בפסנתר העומד הלחיצה מקרבת את כל הפטישים אל המיתרים, ובכך מסייעת להחליש את עוצמת הצלילים. בהרבה פסנתרי-קיר נמצאת בין שתי הדוושות גם "דוושת אימון", שלחיצה עליה מורידה יריעת לבד בין הפטישים למיתרים, מה שמאפשר נגינה בעוצמת צליל נמוכה בהרבה, לצורכי אימוני תלמידים בלבד. אין לה חשיבות מוזיקלית. לעומתה – הדוושה האמצעית בפסנתרי כנף חשובה ביותר אבל מוזנחת. היא דומה בתפקודה לדוושה הימנית אבל בצורה סלקטיבית, ומשמשת בעיקר נגנים מקצועיים.

עם המעבר למסגרת פלדה (בשנת 1820 לפסנתר כנף וב־1825 לפסנתר עומד), שהחליפה את מסגרת העץ, התאפשר לבוני הפסנתרים למתוח את מיתרי הפסנתר למתח גבוה מאוד, של כעשרים טונות. מתח זה מאפשר לפסנתר ליהנות מצליל חזק ומתמשך, בשונה מהפסנתרים של המאה ה־18 שצלילם היה קטן בהרבה. הפסנתר המודרני, שצלילו חזק ובהיר, איננו הפסנתר עליו נכתבו היצירות הקלאסיות לפסנתר ממאה זו.

מיתרי הפסנתר עשויים פלדה. לכל צליל (מבין הגבוהים) יש שלושה מיתרים (זהים), שעליהם הפטיש מכה, לצלילים הבינוניים יש שני מיתרים, ואילו לצלילים הנמוכים ביותר יש מיתר אחד, כי צלילם חזק יותר. כך נוצר יותר איזון בעוצמה בין הצלילים הנמוכים והגבוהים.

יצרנים

עקב תכונותיו הייחודיות, והקלות היחסית של הפקת הצליל בו, הפך הפסנתר לכלי נפוץ מאוד. בתחילת המאה העשרים, לאחר שהושלמה מלאכת פיתוחו של הפסנתר המודרני, פעלו בעולם אלפי חברות לייצור פסנתר. כיום, עם העלייה בשימוש בכלי מקלדת דיגיטליים, פחת מספרם של הפסנתרים המיוצרים. הפסנתרים הטובים ביותר נחשבים אלו המיוצרים בגרמניה, בצ'כיה, במזרח הרחוק ובאוסטרליה.

במשך מאה וחמישים השנים האחרונות התייחסו המומחים לשלושה יצרנים מובילים: Steinway & Sons, ‏ Bechstein,‏ Boesendorfer כיצרני הפסנתרים הטובים בעולם. בשנת 1981 הוקם באיטליה מפעל חדש לייצור פסנתרים שהתיימר להיות הטוב בעולם, ושמו פציולי. המפעל, שעושה שימוש בעץ ממנו נבנו כלי המיתר של סטרדיווריוס, הוקם על ידי המהנדס והפסנתרן פאולו פאציולי.

במקביל לירידה המתמשכת בביקוש לפסנתרים, שתי מלחמות העולם פגעו קשות ביצרני הפסנתרים הגרמנים שהוזכרו לעיל, שאף אחד מהם איננו עוד בבעלות גרמנית. סיפורו של מפעל בכשטיין טיפוסי: עקב הקשרים ההדוקים בין בעלת המפעל, הלנה בכשטיין לאדולף היטלר, הועבר המפעל לידי הממשלה הגרמנית במסגרת תהליך של נאציפיקציה. צליל הבכשטיין המקורי אבד עם חורבן המפעל במהלך המלחמה. פסנתרי בכשטיין עדיין מיוצרים כיום, אך החברה נרכשה לאחרונה על ידי סאמיק, החברה הדרום קוריאנית המייצרת פסנתרים זולים בייצור המוני. לשם הוזלת המחיר, מיוצרים הפסנתרים במפעל חדש מתוך שיתוף פעולה עם יצרני פסנתרים צ'כים.

מקומו של הפסנתר במוזיקה

הפסנתר משתתף בסוגי מוזיקה רבים מאוד. בין השאר יש לפסנתר חלק חשוב מאוד במוזיקה הקלאסית. רוב המלחינים הגדולים של התקופה הקלאסית, כגון מוצרט ובטהובן ניגנו בפסנתר, וכתבו עבורו. בתקופה הרומנטית: פרדריק שופן, פליקס מנדלסון. עם הזמן, היצירות לפסנתר נהיו יותר ויותר מסובכות, ואפשר לראות את היצירות האלה אצל ליסט בעיקר, ועוד מלחינים לפסנתר בתקופה מאוחרת יותר. בנוסף, הפסנתר גם משמש כלי עזר למלחינים רבים, ומקל עליהם את ההלחנה; היות שבפסנתר ניתן לנגן צלילים רבים בו זמנית, מלחין הכותב לתזמורת, יכול לנגן חלק ניכר מן התזמור באמצעות מקלדת הפסנתר, וכך לדמות את התוצאה הסופית. עקב כך, מלחינים רבים נעזרים בפסנתר בכתיבתם, ורבות היצירות שנכתבו במקור לפסנתר או עובדו לנגינה בו לאחר מכן.

במאה העשרים השתלב הפסנתר גם במוזיקה הקלה. בג'אז מספק הפסנתר בדרך כלל את ההרמוניה, ככלי מלווה, וכסולן. בהרכבים מסוימים, למשל שלישיית ג'אז, משמש הפסנתר ככלי מוביל. פסנתרנים מפורסמים בג'אז הם ריי צ'ארלס, נינה סימון, ביל אוונס, ת'לוניוס מונק, בובי טימונס, הרבי הנקוק, וינטון קלי, קית' ג'ארט ובאד פאוול. כמו כן, משתמשים בפסנתר גם בפופ, ברוק, בקאנטרי, ובמוזיקה אפרו־אמריקנית כמו בלוז.

איכות הפסנתר

שאלה העולה תדיר ביחס לפסנתרים היא כיצד ניתן למדוד את איכותו של הפסנתר. שאלה זו חשובה שכן פסנתר הוא כלי נגינה מורכב מבחינה טכנית, ומכאן שאין די בצליל טוב כמדד יחיד לאיכותו. גם שם טוב איננו בהכרח מעיד על טיבו של הפסנתר או אמינותו – מפעלים רבים החליפו בעלים, ורבים אף יותר המפעלים בעלי השמות המבטיחים לכאורה שתוצרתם ירודה. יתרה מכך, בשונה ממוצרים ביתיים אחרים, פסנתר ישן איננו בהכרח גרוע מפסנתר חדש. איכותו של פסנתר תלויה בשילוב בין צלילים נעימים לאמינות מכנית גבוהה.

צליל טוב תלוי לא רק באופי הצליל הנשמע אלא גם ביכולתו הדינמית של הפסנתר, היכולת להשמיע צלילים נעימים במגוון רחב של עוצמות. צליל טוב נובע משילוב של גורמים רבים ומגוונים – החל מאיכות העץ ממנו נבנה לוח התהודה של הפסנתר, סוג העץ, הדבק המשמש להדבקת לוח התהודה וכלה במצבם של המיתרים והפטישים. יש המטילים יהבם על פטישים מתוצרת גרמנית, אך גם פטישים מהאיכות הטובה ביותר אינם יכולים לפצות על בנייה ירודה, עץ שלא עבר תהליך נכון של יבוש, ועוד. פסנתר עומד שגובהו מתחת לכ־1.16 מטר יתקשה להשמיע צליל טוב מאוקטבות הבס, שכן מיתרי הבס זקוקים לאורך רב יותר על מנת להתנודד ולהשמיע צליל. מכאן, שבפסנתרים שגובהם נמוך מ־1.16 מטר יש להאזין לבסים (במיוחד אלה שמנוגנים לעיתים קרובות) בקשב רב על מנת לעמוד על טיבם. האזנה זו עתידה להיות מלווה באכזבה שכן מעטים הפסנתרים העומדים המסוגלים להפיק צלילי באס שדומים באופיים לזה של פסנתר כנף. ביחס לפסנתרי כנף, ממד האורך אף הוא מהווה קושי, פסנתר קצר (פחות מכ־1.55 מטר) יתקשה לעיתים קרובות להפיק צליל עשיר. אורכו האידיאלי של פסנתר כנף המיועד לבית מגורים הוא כ־1.85 מטר לערך. פסנתרים ארוכים יותר מכונים "כנף קונצרטנטי", והם מיועדים לאולמות. הכנף משמשת בפסנתרים המצוידים בה כמגבר אקוסטי שמקרין את הצליל. יכולת ההקרנה של הצליל בפסנתרי כנף גבוהה מזו של פסנתרים עומדים בין היתר מאחר שמקור הצליל הוא אופקי ולא אנכי.

אבחון מכני של הפסנתר

על מנת לאבחן את מצבו המכני של הפסנתר יש להיעזר בדרך כלל בספרי הדרכה או במומחה. באופן דומה, את גילו של פסנתר ניתן לאבחן באמצעות השוואת מספר השלדה של הפסנתר, המופיע בדרך כלל על לוח התהודה סמוך לפתחו העליון של הפסנתר העומד או סמוך לקלידים בפסנתר כנף. מאחר שיצרנים נוטים למספר את כל סוגי הפסנתרים המיוצרים במפעלם במספור עוקב, ניתן באמצעות מדריך מתאים (המכונה לעיתים 'אטלס') לגלות מה גילו של הפסנתר. בפסנתרים מודרניים המצוידים בפטישים מסוג 'רנר' ניתן להבחין בתאריך הייצור המדויק של הפטישים המוטבע על הפטיש הסמוך לזה עליו מוטבע שם החברה. בדיקה ויזואלית של המנגנון יכולה ללמד רבות על מצבו של הפסנתר, ככל שהדבר נוגע לצבעם של החלקים ואחידותם. המכניקה, כלומר מנגנון הפסנתר, היא לבו של הפסנתר. בהיעדרה של מכניקה טובה ייתכן והפסנתר יפיק צלילים עשירים, אך פסנתרנים יתקשו בנגינה עליו. הבעיות העיקריות הנובעות ממכניקה לקויה הן מגע קל או קשה מדי (שני ליקויים אלה ניתנים לתיקון במקרים מסוימים, אך כרוכים בהשקעה כספית) והעדר החזרה טובה של הקלידים (גם כאן ניתן במקרים רבים לתקן את הליקוי).

פסנתר מתוחזק היטב, אשר עבר כיוון מדי כשנה (או יותר) טוב במידה ניכרת מפסנתר חדש יותר, מאותה תוצרת, שלא תוחזק כראוי.

מזיקים העלולים לפגוע בפסנתר הם עש, עכבר ותולעת עץ. נגד העש נהגו בעבר לשים בפסנתרים נפתלן, אך הנפתלן פולט לחות ולכן יכול לגרום לחלודה או לפגוע בפעולה המכנית של המנגנון. כתחליף ניתן להשתמש בעץ ארז, נייר מיוחד הדוחה עש או חומרים ריחניים אחרים הדוחים את המזיקים (פלפל שחור, רוזמרין ועוד). כמו כן, מקובל ששימוש תדיר בפסנתר, בדיקה וביקורת תקופתית של כוונן פסנתרים מספקים הגנה טובה מפני מזיקים.

קישורים חיצוניים

• כתבה על מוזיאון פסנתרים עתיקים מסוף המאה ה־18 ומן המאה ה־19, עם דוגמאות שמע, אתר Slate
• פסנתר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פסנתר, הדר פרי (בלוג "נקודת ראות"): גלגולי שמותיו של הפסנתר
• פסנתר, דף שער בספרייה הלאומית