חרדים לאומיים

אין לבלבל ערך זה, העוסק בתת קבוצה דתית לאומית, עם הערך "חרדים מודרניים", העוסק בתת קבוצה חרדית.

חרדים־לאומיים (בראשי תיבות חרד"לים) או תורניים (לעיתים תורניים לאומיים^[1]), הוא כינוי לחלק מהדתיים לאומיים, או כקבוצה נפרדת מהם המתאפיינים בשמרנות ובהקפדה הלכתית גבוהה ביחס לאחרות בתוך הציבור הדתי לאומי.^[2] על אף השם, אין לה זיקה לציבור החרדי.^[3] לפי יאיר שלג, מחוקרי החרדיות הלאומית, המאפיין העיקרי של מגזר זה הוא: "רוב הציונות הדתית נוטה לאמץ ערכים אוניברסליים, כמו שוויון זכויות בין נשים לגברים ומגלה פתיחות וסקרנות כלפי התרבות הכללית המודרנית, שהיא ברובה מערבית, החרד"לים רואים בפתיחות הזו סכנה."^[4]

מספרם

בסקר שנערך על ידי תנועת אמונה בשנת 2010, הזדהו 14% מהדתיים הלאומיים כחרדים לאומיים. במחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה משנת 2014 הזדהו 6% מהמשתייכים למחנה הדתי-לאומי כחרדים לאומיים או כתורניים.^[5]

השימוש במושג

בשנת תשמ"ד תנועת הנוער עזרא, שעד אז הגדירה עצמה כ"תנועת הנוער החרדי", שינתה את הגדרתה ל"תנועת הנוער החרדי-לאומי", על רקע ניתוק גובר בינה לבין הציבור החרדי ועל מנת להדגיש שמחויבותה לתורה ולמצוות אינה סותרת את הלאומיות, אלא מחייבת אותה. המונח "חרדים לאומיים", ובראשי תיבות "חרד"לים", שימש את יושב ראש תנועת הנוער בני עקיבא, אמנון שפירא,^[6] ככינוי גנאי למה שתפס כמגמות של הקצנה דתית ולאומנית בתוך תנועתו. ובהמשך אומץ התואר על ידי חלקים בציונות הדתית, לרבות חלק מבתי הספר.^[7] בשנת 1992 תיארה חברת הכנסת דליה איציק מסגרות חינוך דתיות ובהן חרד"ל.^[8]^[^{דרוש מקור]} בשנת 2010 החליפה תנועת עזרא את הגדרתה שוב, מ"חרדי-לאומי" ל"תורני-לאומי", "מתוך רצון לתת את הדגש על המאור שבתורה במקום על ההסתגרות שמתבטאת בביטוי 'חרדי'. כמו כן השם 'חרדי' הפך להיות מזוהה עם פלג מסוים באוכלוסייה שהתנועה כבר לא מזדהה איתו."^[9] רוב המכונים בכינוי זה אינם משתמשים בו ואינם רואים עצמם כחרדים אלא כתורניים.^[10]^[11]

מאפיינים מרכזיים

גבולותיו של הזרם החרדי־לאומי אינם חדים וברורים. נהוג להשתמש בכינוי "חרדי לאומי" בהתייחס לדתיים לאומיים שיש להם מאפיינים של הציבור החרדי, בהם:

הקפדה בהלכות צניעות בנושא הלבוש, כדוגמת שרוולים ארוכים, גרביים וכדומה,^[12] וכן הפרדה בין גברים לנשים במקומות שהדבר לא מקובל בכל הציבור הדתי, כמו בכיתות הנמוכות של בתי הספר, בתנועות הנוער ובאירועים.
הדגשת חשיבות לימוד תורה אינטנסיבי לאורך שנים, גם על חשבון לימודי חול.^[13]
שליחת הילדים בגילאי בית ספר יסודי לתלמודי תורה או לממ"דים תורניים שבהם החל מגיל צעיר מוקדשות שעות רבות ללימודי קודש. במקרים רבים שעות הלימודים ארוכות יותר והחופשות מותאמות ללוח הזמנים הישיבתי ולא לזה של משרד החינוך, בדומה לישיבות ולמערכת החינוך החרדית. דוגמה למוסדות אלו הם למשל תלמוד תורה מורשה.
שליחת הילדים בגיל תיכון לישיבות תיכוניות תורניות. ישנן ישיבות תיכוניות תורניות שכוללות לימודי חול בשעות הצהריים, ונחשבות מזוהות עם הזרם החרדי לאומי, כדוגמת ישיבת בני צבי, ישיבת תורת עציון, ישיבת נתיבות יוסף (מצפה יריחו), ישיבת ישיבת ירושלים לצעירים (ישל"צ) ועוד. בנוסף לכך, מעטים שולחים לישיבות קטנות לאומיות שתוכנית הלימודים שלהן אינה כוללת בגרות או כוללת תעודת בגרות לא מלאה. דוגמת ישיבת מעלה חבר, ישיבה קטנה מורשה, ישיבת דרך חיים (גמזו), ישיבת שלום בניך ועוד.

הרב אברהם שפירא, היה ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לישראל

הרב צבי טאו

הרב דוב ליאור

מגזר זה איננו מובדל מבחינה סוציולוגית, כך שההגדרה של ישיבה או קהילה מסוימת כחרד"לית היא לעיתים שנויה במחלוקת. בפועל, חלקים מישיבות מרכז הרב והר המור וישיבות הבת שלהם נחשבים על ידי המחקר כחרדים לאומיים.^[4] אחרים המנויים לעיתים בין החרדים לאומיים הם אנשי ישיבות תורת החיים ועוד יוסף חי וקהילות מסוימות של חוזרים בתשובה ונוער הגבעות. כך אנשים המזוהים כ"חרדים לאומיים" יכולים להיות בעלי גישה מאוד ציונית או בעלי גישה הרבה יותר מסויגת, בעלי גישה מאוד חיובית לשירות צבאי או בעלי גישה הרבה יותר מסויגת. רובם הגדול מחזיק בעמדה ימנית^[13] מבחינה פוליטית.

תנועות נוער

במשך שנים רבות הייתה תנועת נוער בני עקיבא התנועה הדומיננטית בקרב בני נוער דתיים לאומיים. הפעילות בה הייתה משותפת לבנים ולבנות. החל משנות ה-70 של המאה ה-20 החלה להגיע דרישה מצד חלק מההורים והחניכים, להפריד בין בנים לבנות במסגרת פעילות התנועה. "מרכז בני עקיבא" לא הסכים בתחילה להיענות לדרישות, למעט בסניפים בודדים (המפורסם שבהם הוא סניף הרובע היהודי בירושלים^[14]). בעקבות כך, הוקמה בשנת 1980 תנועת אריאל שבה הסניפים נפרדים לחלוטין. במקביל, החלה נדידה מסוימת של חרדים־לאומיים^[^{דרוש מקור]} לעבר תנועת עזרא – שהשתייכה בעבר לפועלי אגודת ישראל, אך מזוהה כיום עם ערכי הזרם הדתי-לאומי. בתנועה זו הפעילות היא נפרדת אבל המבנה משותף. מאוחר יותר הופרדו סניפים נוספים של בני עקיבא, אף שסוגיה זו נותרה במחלוקת בתוך התנועה גם כיום.^[15]

ראו גם

לקריאה נוספת

יאיר שלג, החרד"לים: היסטוריה, אידאולוגיה, נוכחות, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2020.
פרופסור ישעיהו ליבמן, E. Sprinzak and L. Diamond (eds), Israeli Democracy Under Stress, (Boulder:Lynne Rienner, 1993) pp. 273-292

קישורים חיצוניים

עפרה לקס, מעולים בקודש - בגליון השבוע, באתר ערוץ 7, 2 בנובמבר 2006
קובי נחשוני, מתקפה חרד"לית: "צומחת אצלנו תנועה רפורמית", באתר ynet, 5 ביולי 2009
עפרה לקס, כבר לא חרד"ל - בגליון השבוע, באתר ערוץ 7, 25 במרץ 2010
רחל המאירי, מחקר: החרד"לים מתחזקים, באתר דתילי, 19 במאי 2011
נדב שנרב, דילמת החרד"ל: רב ערכיות מול חרדיות משודרגת, באתר שורש
אנשיל פפר, בין תורה לדרך ארץ: כיצד צמחה הקהילה החרדית-לאומית ולאן מועדות פניה, ירושלים: מחקרי פלורסהיימר, 2007
אור יזרעאלי, מתי ואיך צמח המושג חרד"לים?, סרוגים, 5 בפברואר 2020
מרב לרנר, קיצור תולדות החרד"לות, באתר שבתון - השבועון לציבור הדתי, ‏3 בנובמבר 2020
אור קשתי, בזמן שהחילונים מצטופפים בכיתות, החרד"לים מצאו שיטה לסדר לעצמם כיתות קטנטנות, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2024

הערות שוליים

^ אחד לאחד, באתר 1l1.org.il
^ אשר כהן, הכיפה הסרוגה ומה שמאחוריה: ריבוי זהויות בציונות הדתית, אקדמות ט"ו, מרחשוון התשס"ה, עמ' 9–30
^ חיים זיכרמן ולי כהנר, חרדיות מודרנית: מעמד ביניים חרדי בישראל. המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2012
^ ¹ ² אמיר בן-דוד, על מי אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על חרד"לים, באתר זמן ישראל, 16 בדצמבר 2020
^ תמר הרמן, דתיים? לאומיים. המחנה הדתי-לאומי בישראל 2014, המכון הישראלי לדמוקרטיה, עמ' 43-44, הערת שוליים 76
^ אור יזרעאלי, ‏מתי ואיך צמח המושג חרד"לים?, באתר "סרוגים", 5 בפברואר 2020
^ Charles S. Liebman, Religion, Democracy and Israeli Society, Taylor & Francis, 1997. עמ' 58.
^ סקירת שרת החינוך והתרבות על פעולות משרדה, באתר הכנסת, 22 בדצמבר 1992
^ דף ההיסטוריה באתר התנועה"
^ חגי הוברמן, מחקר: כוח החרד"לים עולה בציונות-הדתית, באתר ערוץ 7, 19 במאי 2011
^ ההבדל בין חרדי לאומי וחרדי | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | שאל את הרב, באתר ישיבה
^ שלמה אבינר, ‏הרב אבינר: חובה ללבוש חצאית ארוכה, באתר "סרוגים", 2 בדצמבר 2015
^ ¹ ² אנשיל פפר, בין תורה לדרך ארץ: כיצד צמחה הקהילה החרדית-לאומית ולאן מועדות פניה, ירושלים: מחקרי פלורסהיימר, 2007
^ אליעזר מלמד, הפרדת סניף הרובע, באתר "ישיבה", כ"ח אדר ב' תשס"ח;
אריאל, באתר מועצת תנועות הנוער בישראל
^ ראו הרחבה בערך בני עקיבא#תנועה מעורבת - בדיעבד או לכתחילה

[1] אחד לאחד, באתר 1l1.org.il

[2] אשר כהן, הכיפה הסרוגה ומה שמאחוריה: ריבוי זהויות בציונות הדתית, אקדמות ט"ו, מרחשוון התשס"ה, עמ' 9–30

[3] חיים זיכרמן ולי כהנר, חרדיות מודרנית: מעמד ביניים חרדי בישראל. המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2012

[:0-4] ¹ ² אמיר בן-דוד, על מי אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על חרד"לים, באתר זמן ישראל, 16 בדצמבר 2020

[5] תמר הרמן, דתיים? לאומיים. המחנה הדתי-לאומי בישראל 2014, המכון הישראלי לדמוקרטיה, עמ' 43-44, הערת שוליים 76

[6] אור יזרעאלי, ‏מתי ואיך צמח המושג חרד"לים?, באתר "סרוגים", 5 בפברואר 2020

[7] Charles S. Liebman, Religion, Democracy and Israeli Society, Taylor & Francis, 1997. עמ' 58.

[8] סקירת שרת החינוך והתרבות על פעולות משרדה, באתר הכנסת, 22 בדצמבר 1992

[9] דף ההיסטוריה באתר התנועה"

[10] חגי הוברמן, מחקר: כוח החרד"לים עולה בציונות-הדתית, באתר ערוץ 7, 19 במאי 2011

[11] ההבדל בין חרדי לאומי וחרדי | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | שאל את הרב, באתר ישיבה

[12] שלמה אבינר, ‏הרב אבינר: חובה ללבוש חצאית ארוכה, באתר "סרוגים", 2 בדצמבר 2015

[פפר-13] ¹ ² אנשיל פפר, בין תורה לדרך ארץ: כיצד צמחה הקהילה החרדית-לאומית ולאן מועדות פניה, ירושלים: מחקרי פלורסהיימר, 2007

[14] אליעזר מלמד, הפרדת סניף הרובע, באתר "ישיבה", כ"ח אדר ב' תשס"ח;
אריאל, באתר מועצת תנועות הנוער בישראל

[15] ראו הרחבה בערך בני עקיבא#תנועה מעורבת - בדיעבד או לכתחילה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]