עלילת אקהת

עלילת אקהת היא אפוס עלילתי קדום, המהווה חלק מהשירה הספרותית האוגריתית, שנמצא בעיר אוגרית.

העלילה כתובה על לוחות KTU 1.17 עד KTU 1.19 לפי שיטת הקטלוג של מנפרד דיטריך ועמיתיו. השירה על גבי לוחות אלה נכתבה על שישה טורים בכל לוח, אך לא כל הסיפור נשמר בשלמותו. בעבר נקראה עלילה זאת עלילת דנאל, אך בעקבות גילויים חדשים, התברר כי אקהת הוא נשוא הסיפור ושמה שונה בהתאם.

הדמויות המרכזיות בעלילה הם השופט דנאל, ילדיו אקהת ופועת, האלה ענת ושליחה יטפן. המיתוס דן בשאלת הגמול והטרגדיה האנושית של המוות ודרכי ההתמודדות איתה. שתי דמויות נשיות דומיננטיות בו במיוחד: האלה ענת שזוממת לרצוח את אקהת, ופועת אחות אקהת שנוקמת את דמו מיד רוצחו.

סיפור העלילה

העקרות והיורש

שופט הצדק דנאל העקר וחשוך הילדים, איש הרנמי, שמתואר כמי "שדן דין אלמנות ושופט משפט יתומים", מאכיל ומשקה את האלים "בני קדוש" במקדש במשך שישה ימים בתקווה להיפקד בבן. עדות למסירותו בעבודתו היא הליכתו לישון בבגדיו חגור מותניים. ביום השביעי בעת תחינתו, האל בעל מתגלה אליו ומבטיח לו להתערב אצל אל בורא העולם והסמכויות העליונה. לאחר שאל משתכנע ומברך אותו בבן, "שיכון בביתו ויהיה שורש בקרב היכלו", דנאל מתאושש וחוזר אל אשתו דנתי.^[1]

לאחר מכן דנאל מבצע פולחן מקדים להיריון, שבו הוא מכניס לביתו את הכושרות - הסנוניות, בנות הלל - אלות הפריון וההיריון, "היודעות מנעמי עריסה והריון", שוחט למענן פר, ומאכילן ומשקן במשך שישה ימים, וביום השביעי הוא שולחן מביתו, ומתחיל לספור את חודשי ההיריון. ולאחר תשעה חודשים נולד לו בן ששמו אקהת, והוא גיבור חיל כאביו.^[2]

קשת הפלאים

עלילת אקהת על לוח חרס מאוגרית

לאחר שנים, אל האומנות כושר וחסיס פוקד את דנאל, כאשר איתו קשת מורכבת מופלאה שיצר. דנאל שרואה את האל קורא לאשתו ומבקש ממנה שתכין טלה לאל, ואל האומנות נותן את הקשת בידיו ואת החצים מניח על ברכיו, ודנאל מעביר את הקשת לבנו אקהת ומניחה על ברכיו, אך מזהיר אותו שאת ראשית הציד עליו להקריב כקורבן במקדש. דבר שאקהת לא מקיים והוא פתח לפורענות.^[3]

האלה ענת, אלת המלחמה והציד, משתתפת במשתה בו היא חומדת את הקשת הנפלאה ומציעה תמורתה לאקהת כסף וזהב ככל שירצה. אך אקהת דוחה אותה ואומר לה שתבקש מאל האומנות שיבנה לה קשת מהחומרים המשובחים ביותר שתביא לו. ענת מבקשת שוב ואף מציעה לו חיי אלמוות ביחד עם האלים, אך אקהת מסרב שוב, ומבקש ממנה שלא תתעתע בו, כיוון שסופם של כל האנשים הוא שיער שיבה ומוות. הוא אף עוקץ את ענת, שהקשת היא של לוחמים ולא של נשים.^[4]

ענת בתגובה לדבריו צוחקת וזוממת להורגו. ראשית היא מנתרת ועפה למעונו של אל, ראש הפנתאון, אשר מתגורר למוצאי הנהרות בקרב אפיקי תהומות, ולאחר השתחוות טקסית, ענת מרשיעה את אקהת אצל אל, וסוחטת באיומים את הסכמת אל להרוג אותו. אל מסכים למעשיה בהסתייגות רבה, תוך שהוא מגנה את רוע ליבה וחנפנותה. ואז היא מגיעה לאקהת והיא צוחקת, נושאת קולה ומשקרת לו "אתה אחי ואני אחותך", ומצליחה לפתות אותו לבוא לציד ליד העיר קרת אבלים, שעבדה לאל ירח.^[5]

רצח אקהת

ענת מגייסת לעזרתה את יטפן הלוחם, ולמרות הסתייגותו ורצונו להישאר בביתו וטענתו שאין לרצוח את אקהת בשל קשת, ענת משכנעת אותו לבצע את הרצח, מכיוון שהיא מבטיחה להחיות אותו מיד, ורק לקחת ממנו את הקשת. ענת מחפשת את יטפן לנשר או דיה, בתוך להקת נשרים ודיות, שעפות מעל אקהת בשעה שישב לאכול בצִלו של עץ ליד מקור מים, ליד קרת אבלים. אז יטפן נחלץ מהתחפושת שלו ומכה את אקהת על ראשו ואוזנו והורגו, "ונפשו יוצאת ממנו כמו רוח סערה, וכמו קיטור מאפו". תוך כדי המעשה הקשת נשברת. לאחר הרצח ענת בוכה ומקוננת קינה, על כך שגרמה לרצח של אקהת ומנסה להחיותו ללא הועיל.^[6]

פועת אחות אקהת, שמתוארת "כמי שנושאת מים על שכמה, סוחטת טל משערה ויודעת את מהלך הכוכבים", מרגישה כי קרה אסון בשל קמילת היבול ולהקת נשרים ודיות שמרחפות מעל בית אביה, ובוכה עד שהיא מרטיבה את גלימת אביה. בתגובה דנאל מקלל את העננים, ומגיעה בצורת כבדה במשך כשבע - שמונה שנים.^[7] לאחר שמבשרים להם בשדה שליחים, כי "מת אקהת הגיבור... הבתולה ענת הוציאה כרוח נפשו" דנאל מקבל את הבשורה המרה בזעזוע, "וגבו נשבר לאחור".^[8]

קבורת אקהת והנקמה

דנאל מבקש מהאל בעל להוריד אליו את הנשרים על מנת שיוכל לחפש את שרידי בנו בקיבותיהם ולהביאו לקבורה, כנראה בשל האמונה כי חיי הנצח של הנפש תלויים בקבורה. האל בעל נענה לו ושובר את כנפיהם של הנשרים, ולאחר מכן בונה את כנפיהם מחדש. לאחר שדנאל לא מוצא את שרידי בנו, הוא מבחין בהרגב אב הנשרים, ובעל מוריד גם אותו אליו, אך החיפוש בקיבתו שוב לא מעלה דבר. בפעם השלישית הוא מבחין באם הנשרים - צמל, ובקיבתה אכן נמצאים שרידיו של בנו. הוא לוקחם בבכי וקוברם בין הדגים במקום ששמו כנכת.^[9] לאחר מכן הוא מקלל את הנשרים, באשר סייעו לטשטש את הרצח ולא חסו על גופת בנו. הוא אף מאיים עליהם שהאל בעל ישבור את כנפיהם, אם יעופו מעל קבר בנו להפריע לו בשנתו הנצחית. דנאל אף מקלל את המקומות שבהם נרצח בנו: מקור המים, העץ והעיר,^[10] ופונה לנהוג מנהגי אבלות בביתו, שבהן מקוננות מספידות ופוצעות את עצמן.^[11]

לאחר שבע שנות אבלות, הנשים המקוננות יוצאות מבית דנאל, ונפתח הפתח לנקמה. אחותו פועת מתכננת להרוג את הרוצח יטפן, בערמה, בדיוק כפי שהרג את אחיה אקהת. לאחר שהיא מרצה את האלים בזבח וקטורת ובברכתו של אביה דנאל "לכלות מכלי בני משפחתה", היא מטהרת את עצמה בטבילה בים, מתאפרת באודם, לובשת בגדי גיבור, חוגרת חרב בתערה, ומעליהם לובשת את בגדיה הנשיים. לאחר יום שלם של הליכה, בערוב השמש פועת מגיע אל אהלי יטפן. יטפן ששומע כי פועת הגיעה, מבקש מנשות פמלייתו להשקות אותה ביין, ומתרברב באוזניה על הרג אחיה ועל יכולותיו להרוג אלפים מאויביו בזמן שפועת משקה אותו ביין, "וליבה הולם כמו פתן" במזימתה. הסוף לא נמצא בידינו, אך סביר מאוד שהיא מצליחה במשימתה ומתנקשת בחייו כאשר הוא נרדם בשכרותו.^[12]

בעקבות העלילה

פסל ראש נסיך אוגריתי שנמצא באוגרית

מוטיב מרכזי בעלילה הוא האדם הצדיק הערירי, שמבקש לו יורש שימשיך את מורשתו, והבטחתו של האל שיזכה לבן, בדומה לסיפור על אברהם אבינו במקרא (ספר בראשית, פרק ט"ו, פסוק ג'). אך בעוד שלסיפור של אברהם אבינו יש סוף טוב – במלאך שעוצר את עקידת הבן ומראה שאיננה לרצון האל – סיפורו של דנאל נגמר בטרגדיה. בגלל גחמותיה של ענת, יוהרתו של אקהת וחולשתו של אל, אין לדנאל יורש.

הטרגדיה האנושית. עלילה זאת כמו עלילת כרת עוסקת בטרגדיה האנושית. עמידתו ועמדתו של האדם מול המוות והכיליון האנושי שבו יבוא, מבלי שמישהו יוכל למנוע אותו. בעוד שבעלילת כרת המלך כרת מתגבר על המוות של משפחתו בעזרתו של אל, משקם עצמו וגם מחלים ממחלה קשה שכמעט מעבירה אותו לעולם השאול, בעלילת אקהת הסוף הוא שונה ונגמר בנקמת דם, אבל לא בנחמה אמיתית, כיוון שדנאל שמתואר כ"צדיק ורע לו", מת ללא יורש שיעביר את מורשתו הטובה והצודקת לדורות הבאים. גם כאן לא ניתן להימלט מכך, שאל שהבטיח לו את הבן, לא עומד לצידו ברגע הקשה ולא עוזר לאקהת בנו לעמוד מול ענת, אפילו לא בעצה טובה או אזהרה, לעומת עזרתו הרבה למלך כרת.

הכרת תודה לאלים. הכרת תודה לאלים, למשל על ידי והבאת חלק מפרי הצייד אליהם, היא דבר מרכזי בתפיסה האוגרית, שכן הצלחת האדם תלויה בברכתם. ניתן להשוות זאת לאמור בתורה (למשל, ויקרא, כ"ז, ל'–ל"ב), המצווה לתת לה' מעשר מפרי העץ ומהבקר והצאן. יתרה מזאת, האדם ואפילו הגיבור ביותר הוא שברירי ובן תמותה, ורק האלים הם נצחיים, ולכן עבודתם במסירות היא המפתח להצלחה, ואילו הפרת הנדרים כלפיהם גורמת לבעיות.

כניעה לאלים. לקח מרכזי של העלילה, הוא הכרת הפער שקיים בין בני אדם לאלים. ולכן גם לאדם גיבור ויפה תואר כאקהת, שנולד בברכתו של אל, והוא בנו וממשיכו של שופט הצדק בעל מעמד בכיר, אל לו להתגאות ולהתגרות באלים, ובמיוחד לא באלה ענת, אלא עליו לכפוף את ראשו כלפיה, גם אם הוא צודק, שכן כוחה גדול מכוחו. היא שמאיימת על אביה אל, יכולה לכל אחד. גם לאחר שברור כי לאלה ענת חלק ברציחתו של אקהת, לא שומעים שום קללות או טרוניות מצד אביו ואחותו של אקהת כלפיה.

רק לאלים הנצח. היבט נוסף של הכרת הפער בין האדם לאלים, הוא הכרת נצחיות האלים מול בני האדם בני התמותה. כאשר ענת מבטיחה לאקהת חיי נצח, הוא מבקש ממנה שלא תשלה אותו. וכאשר היא מפתה את יטפן להשתתף ברצח, היא מבטיחה להחיות את אקהת, אבל לא מצליחה לעשות כן. השירה מנסה לסנגר על ענת שלא התכוונה לרצוח אותו באמת, והאמינה כי יש ביכולתה להחיותו. אולי האמינה שכשם שאחיה בעל קם לתחייה, כך גיבור כאקהת יוכל אף הוא לקום לתחייה. בכל אופן, ישנה בשירה קריאה לבני האדם לא להתפתות לאשליה של חיי נצח, שכן הם שמורים רק לאלים ולא לבני אדם, ולכן האדם צריך להכיר במגבלותיו, ולא לדמות בנפשו כי מישהו יוכל למלט אותו משליטתו של מות ובית החופשית.

הבחירה בטוב. יטפן ששיחק לידיה של ענת ובחר ברע וברצח לא מוצדק, נענש בצדק ונהרג מוות משפיל בידי נערה צעירה. לאחר שענת השתמשה בו לנקמתה, היא נוטשת אותו ולא ממשיכה לגונן עליו. יש בעלילה קריאה לאדם לבחור בטוב, שאם לא כן, האדם שבחר ברע ייענש בסופו של דבר, והאלים והאלות שהוא בחר להיות כלי משחק בידיהם לא יגוננו עליו.

מקבילות

היום השביעי: ניכר בשני מקומות בשירה זאת, כמו במיתוסים אוגריתיים אחרים, שיש בתרבות האוגריתית יחס מיוחד ליום השביעי שבו חדלים מפעילות אנושית ומגיע פרי התוצאה. למשל האכלת האלים במקדש שישה ימים וההתגלות האל ביום השביעי,^[1] והאכלת אלות הפריון הכושרות שישה ימים ושחרורן ביום השביעי.^[2] בתרבות האוגריתית שבעת הימים הם מערכת שלמה: השבוע מחולק לזוגות, ראשון ושני, שלישי רביעי, חמישי וששי, ולכל יום יש את בן זוגו מלבד ליום השביעי.

נקמת דם: בעלילה מופיעה הצדקה של מעשה נקמת דם שנתפס כמנהג חיובי. בתגובה לבקשתה של פועת בתו לברכה ואישור, דנאל שופט הצדק מעודד אותה לנקום את דם אחיה: "תחי נפש פועת ... הִרגי הורג נפש אחיך, כַלי מכלי בני משפחתך". סיפור הנקמה של פועת, דומה לסיפורה של יעל אשת חבר הקיני. הסתגרות של אישה עם גיבור החיל. השקייתו בנוזל: יין או חלב, הרגעתו, ולבסוף הריגתו בעורמה כאשר הוא ישן.

דמות שופט הצדק: דנאל שופט הצדק יושב בשער העיר, תפקידו "לדון דין אלמנות ולשפוט משפט יתום", בדומה לציפיות מהמלך כרת, ובדומה לציפיות שיש בתנ"ך משופטי תקופתם. אלוהים מתואר במקרא כמי ש"עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה"^[13] והציפייה ממלכי ישראל ושופטיו היא בדומה "...שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה.".^[14] ההבדל העיקרי הוא שבמקרא מתואר אלוהים כמי ששם את הגר במעמד דומה ליתום ולאלמנה, - "וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה", דבר שלא קיים בשירה האוגריתית.

דנאל והרפאים: דנאל מתואר כאיש הרפא, אבל ההקשר לא ברור דיו. הרפאים הם דמויות מיתולוגיות שקשורות גם למוות. במקרא מסופר שהם חזקים וגדולים במיוחד, ושהתגוררו בבשן וגם בעמק רפאים סמוך לירושלים, והיו מזוהים עם המוות והשאול.^[15] דמותו של דנאל נזכרת כנראה בספר יחזקאל כסמל לחכמה וכאחד משלושת הצדיקים שאינם יהודים, נח, דנאל^[16] ואיוב^[17].

הבטחה של חיי נצח מאלה לגיבור: ענת היפה בין האלות מבטיחה לאקהת הגיבור חיי נצח בתמורה לקשת הפלאים שלו, אך הוא מסרב. מוטיב דומה קיים באודיסיאה. קליפסו האלה היפהפייה מבטיחה לאודיסאוס הגיבור חיי נצח בתמורה לכך שיישאר באי שלה, אך הוא מסרב להצעתה, ומעדיף לחזור אל משפחתו.

ביקור כושר וחסיס: מקביל לכך ביקורם של שלושת המלאכים אצל אברהם באלוני ממרא^[18] לקראת הבשורה על לידת יצחק. גם בספר בראשית כמו גם בעלילה הבעל, שהיה ערירי, דורש מאשתו שתכין אוכל לאורחים האלוהיים, וגם בבראשית התגובה לבשורה על הולדת הבן היא צחוק.

ראו גם

לקריאה נוספת

צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996
דוד אמיר, אלים וגיבורים, הוצאת בית אוסישקין, 1987 - תשמ"ז, עמ' 97–116.
נגה וגיא דרשן, המיתולוגיה הכנענית, (מיתוסים 15), הוצאת מפה, תל אביב תשס"ט
שירלי נתן יולזרי, עלילת אקהת - שירת עלילה קדומה מאוגרית. תרגום עברי חדש, הוצאת רסלינג, תל אביב 2015.

Nicholas Wyatt, “The Story of Aqhat,” in: Wilfred G.E. Watson and Nicolas Wyatt (eds.), Handbook of Ugaritic Studies, Leiden: Brill, 1999, pp. 234–258.

קישורים חיצוניים

אילן אבקסיס, על: עלילת אקהת מתורגמת מאוגריתית בידי שירלי נתן-יולזרי, בתוך: ד״ר לאה מזור: על מקרא הוראה וחינוך
עירית ציפר, השכנים הצפוניים של המקרא, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2015
אורי הולנדר, מה הופך את האפוס "עלילת אקהת" לרלוונטי בימינו, באתר הארץ, 8 באקטובר 2015
דנאילו איש רפיאו – עלילות אקהת בפודקאסט דברי הימים, בהגשת אילן אבקסיס: פרק 73, חלק א ופרק 75, חלק ב

הערות שוליים

^ ¹ ² KTU.1.17.I.
^ ¹ ² KTU.1.17.II.
^ KTU.1.17.V.
^ KTU.1.17.VI.
^ KTU.1.18.I.
^ KTU.1.18.IV.
^ KTU.1.19.I.
^ KTU.1.19.II.
^ יש המנסים לקשור בין הכנכת לכנרת, אבל לא ברור אם ההקשר נכון.
^ KTU.1.19.III.
^ KTU.1.19.IV.
^ KTU.1.19.IV.
^ ספר דברים, פרק י', פסוק י"ח
^ ספר ישעיה, פרק א', פסוק י"ד
^ ספר ישעיה, פרק כ"ו, פסוק י"ד, ספר תהילים, פרק פ"ח, פסוק י"א, ספר משלי, פרק ט', פסוק י"ח
^ קרי: דָּנִאֵל
^ ספר יחזקאל, פרק י"ד, פסוקים י"ד–כ'; ספר יחזקאל, פרק כ"ח, פסוק ג'
^ ספר בראשית, פרק י"ח

[17.I-1] ¹ ² KTU.1.17.I.

[17.II-2] ¹ ² KTU.1.17.II.

[3] KTU.1.17.V.

[4] KTU.1.17.VI.

[5] KTU.1.18.I.

[6] KTU.1.18.IV.

[7] KTU.1.19.I.

[8] KTU.1.19.II.

[9] יש המנסים לקשור בין הכנכת לכנרת, אבל לא ברור אם ההקשר נכון.

[10] KTU.1.19.III.

[11] KTU.1.19.IV.

[12] KTU.1.19.IV.

[13] ספר דברים, פרק י', פסוק י"ח

[14] ספר ישעיה, פרק א', פסוק י"ד

[15] ספר ישעיה, פרק כ"ו, פסוק י"ד, ספר תהילים, פרק פ"ח, פסוק י"א, ספר משלי, פרק ט', פסוק י"ח

[16] קרי: דָּנִאֵל

[17] ספר יחזקאל, פרק י"ד, פסוקים י"ד–כ'; ספר יחזקאל, פרק כ"ח, פסוק ג'

[18] ספר בראשית, פרק י"ח

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]